טכניקת הידיים/זרועות – מה מלמדים ב- TI
טרי לוכלין ו- TI הם חסידים של החזרת יד HER. לא בכדי. הסיבה העיקרית לכך קשורה במטרת העיסוק בשחייה. מה המטרה של השחיין? האם שחייה היא אמצעי לשמירה על הכושר הגופני? האם לטובת תחרויות טריאתלון? תחרויות מים פתוחים? סיבות רפואיות/בריאותיות? בדרך כלל הסיבה היא אחת מהנ"ל.
למרות שבעברו לוכלין אימן קבוצות מהדרג הראשון בארה"ב (הקבוצה של West Point), הוא פיתח שיטה ללימוד ואימון שחייה המותאמת למבוגרים וילדים חובבים (להבדיל מתחרותי/מקצועני). מטבע הדברים, מטרותיו של שחיין חובב שונות לחלוטין ממטרותיו של שחיין מקצועני. ההבדלים הם רבים אולם בעיקר קשורים למרחק השחייה ולגיל השחיין: ב- 99% מהמקרים, מרחק ארוך (טריאתלטים, שחייני פנאי ושחייני מים פתוחים) אשר מצריך סט מיומנויות אחר וכמובן כושר גופני שונה.
החזרת היד לפי HER – TI
הדגשנו את ההבדל בין ספרינטים לשחייה למרחקים בינוניים וארוכים. בהמשך לסרטון של ברט הוק, יש לזכור שברט מאמן ספרינטרים. לאמן ספרינטרים ברמה עולמית זה מאוד שונה מלאמן ולשפר שחיינים חובבים. טכניקת החזרת היד חשובה עבור שחיינים למרחקים ארוכים בעיקר מהטעם של חיסכון באנרגיה. המהירות החשובה היא לא המהירות האולטימטיבית אלא המהירות בה ניתן להחזיק קצב (To Hold Pace) למרחק ארוך: המרחק הקצר ביותר של טריאתלון הוא 750 מטר בעוד שבשחייה מקצוענית הוא 50 – פי 15! המרחק הארוך ביותר שתחרויות מים פתוחים של חובבים יכול להגיע לכמה עשרות קילומטרים (42 ק"מ הקפת מנהטן) בעוד שבשחייה מקצוענית בבריכה הוא 1,500 מטרים – פי 28.
החזרת יד רפויה עם מרפק גבוה (HER) מאפשרת חיסכון משמעותי באנרגיה שבאים לידי ביטוי כך:
1. כניסת יד חלקה ושקטה (ללא בועות וכוח מבוזבז במפגש עם המים).
2. זווית כניסה חדה המאפשרת כניסה עמוקה יותר (מציף את הרגליים ומאפשר בעיטה מאומצת הרבה פחות).
3. זווית הכניסה ומיקום כניסת היד (קרוב לראש) מאפשרים עיגון יד יציב יותר (Catch אפקטיבי).
4. החזרת היד מאפשרת גלישה/מתיחה ארוכה ובכך להרוויח אורך תנועה נוסף – משתנה פחות קריטי כשמרחק התחרות הוא 50 או 100 מטרים.
5. מאפשר שחייה בתדירות תנועה נמוכה יותר (פחות בזבוז אנרגיה) ולפיכך מתאים למרחקי שחייה ארוכים ובינוניים.
6. מאפשר תזמון החלפה של FQ (ראו נקודה 2 כאן) שכמובן, בהגדרה, מתקשר עם אורך תנועה גבוה.
7. הסכנה בפציעה פחותה משמעותית (יש לתרגל בנוכחות איש מקצוע מעולה SAR!!!).
8. בשל תדירות תנועה נמוכה (יחסית), מתאים לבעלי קואורדינציה נמוכה עם מיעוט אימונים (חובבים).
9. מתאים מאוד לשחיית מים פתוחים (ראו נקודה 12 כאן). רצ"ב קליפ של טרי לוכלין באליפות העולם למאסטרס למרחק 3 ק"מ במפרץ סן פרנסיסקו.
לצפייה באיכות גבוהה הקישו כאן.
גריפה/חתירה
רוב השחיינים הטובים בעולם למרחקים בינוניים וארוכים גורפים בטכניקת EVF – Early Vertical Forearm או High Elbow Catch שניהם מונחים זהים לאותה פעולה (ראו סרטון הדרכה כאן). ברם, יש לא מעט שחיינים למרחקים ארוכים הגורפים ביד ישרה או 'בהכלאה' בין EVF ליד ישרה. כתבתי בחלק IV שברט הוק לא מלמד גריפת EVF וסייגתי את זה בכך שזה מתאים לספרינטרים בשל היכולת להשתמש במנוף גדול יותר שגוררת שימוש בכוח רב יותר.
גריפה/חתירה לפי TI
נושא הגריפה הוא נושא לפוסט בפני עצמו ובכל זאת בחרתי להרחיב מעט בנושא בכל הקשור לעמדת TI. בגדול, כמעט ולא קיימת התייחסות 'רשמית' לנושא הגריפה ב- TI. לוכלין טוען שהוא מעדיף שלא להתרכז בכלל בנושא הגריפה בשחיית חובבים וזאת מכיוון שעבור רוב השחיינים החובבים, היכולת לשחות מהר יותר, תוך ניצול אופטימלי יותר של האנרגיה הזמינה של השחיין החובב, טמונה בעיקר במנח הגוף (מאוזן/אופקי) וביכולת לתעל אנרגיה/מומנטום קדימה תוך שימוש בשרירי הליבה, ה- Core. לוכלין מאמין שאת חלק הגריפה יבצע ממילא השחיין והאפשרות לייצר מהירות רבה יותר דווקא משני המשתנים האחרים, עדיפה עשרות מונים. ואם כבר גריפה, לוכלין מאמין שהחלק החשוב ביותר הוא ביצירת עוגן אפקטיבי (Catch) ופחות בכל תהליך הגריפה.
בשנה האחרונה התכתבתי עם טרי לוכלין בנושא ה- EVF. לתפיסתו של לוכלין, גריפת EVF מתאימה לשחיינים מקצוענים שכן היא מצריכה גמישות מעל לממוצע בכתפיים. ניסיתי להוכיח לו שגם שחיין שאינו גמיש, בתרגול מודע של חודשים ארוכים, יכול להגיע ל- EVF לא רע (זה אני אבל אני רחוק מ- EVF מקצועני מרחק מזרח למערב). בכל מקרה, לוכלין לא פסל תרגול EVF. שינג'י, מקבילי היפני, דווקא כן פסל. ועל כך נאמר: הפוסל במומו פוסל J
שינוי בתפיסת TI?
בחודש מאי האחרון העביר לוכלין מחנה מים פתוחים באיי הבתולה האמריקאיים. לוכלין שלח לכל מאמני TI בעולם את רשימותיו מהמחנה. שם גיליתי שאחת מנקודות הפוקוס שהתלמידים התבקשו לתרגל הייתה גריפה בצורת האות סי (C Shaped Arm). ביקשתי הבהרות. לוכלין הבהיר שהרעיון היה לגרוף כשהמרפק גבוה וקרוב לפני המים. במילים אחרות – EVF…
אסיים באנקדוטה באשר לעלות האנרגטית הדרושה כדי לחתור בטכניקת EVF: ה- EVF לא מערב כוח לאורך משך הגריפה, רק לאחר שהאמה הגיע למצב כמעט מאונך לקרקעית/פני המים – עד להגעה למצב האנכי, אין כמעט שימוש בכוח וזה נעשה בעדינות או Finesse. למותר לציין שגריפה מעין זו מתאימה לשחיינים למרחקים בינוניים וארוכים…
המשך: שחייה בהחזרת יד ישרה – Straight Arm Recovery – חלק VI מתוך VI
