המאמר הזה נכתב ע"י תלמיד TI, יקי הראל שמתרגל טאי צ'י כבר שנים (עשרות). לא פעם כתבתי על הדמיון בין תרגול של אומנויות לחימה ותרגול של שחייה מודעת. המאמר הרצ"ב הוא דוגמה מצויינת. יקי כתב מאמר מבוא שפורסם באתר TI.טאי צ'י
טאי צי' מתרגלים באיטיות. בטח ראיתם מתרגלי טאי צ'י בפארקים או בסרטים או… בסין. מתרגלים באיטיות.
באחד השיעורים הראשונים שלי בטאי צ'י, העזתי לשאול את מורי, "למה לאט…?" הוא הפנה מבטו אליי, התבונן בבחור הצעיר והלהוט אשר עמד לפניו ובטח חשב לעצמו: "או שהוא יקלוט את העניין או שלא!!". הניד ראשו כלפי ואמר "בוא נתרגל אחר כך נשאל שאלות ואולי נקבל תשובות"… אני חשבתי לעצמי, "מה זה היה? פתגם סיני או שהתבלבלתי או מה?"
התחלנו לתרגל המורה ואנחנו – קבוצת הלא מקבלים תשובות. כאשר הקבוצה ואני סיימנו את התנועה, המורה היה רק בתחילתה!!! אמרנו טאי צ'י מתרגלים לאט.
שוב. אותה תנועה, הקבוצה סיימה, אני סיימתי, והמורה עדיין באמצע התנועה.
רגע מה קורה פה, מדוע הוא עושה את התנועה הפשוטה הזו באיטיות שכזו ואנו ממהרים.
לאט לאט הבנתי. טאי צ'י מתרגלים באיטיות כדי להתבונן בכל תנועה בשלמותה. להתבונן בכל התהליך של התנועה, החל מה"כוונה" לעשות את התנועה בראש, בדמיון, דרך הוצאתה לפועל וכלה במה שקורה לנו בגוף, בשלד, בשרירים במהלך התנועה. צעד אחר צעד הפנמתי את האיטיות הזו, את ההתבוננות בתנועה. איפה יש מתח, האם המפרקים משוחררים? בחינת השרירים, סיבי השרירים ומצב הגוף, היכן "המרכז"? כיוון האגן, המתח על הצוואר והכתפיים, כיפוף הברכיים, שיווי המשקל ועוד ועוד.
איטיות זו היא היא אשר אילצה אותי להתבונן ולתקן. צריך להאט כדי להתבונן, כדי לבחון כל מילימטר בתנועה ובמידה ויש קושי או חוסר נוחות, לתקן. טאי צ'י מתרגלים לאט.
לאחר פרק זמן התבוננות זו ואיטיות זו הפכו לטבע שני בתרגולי טאי צ'י. עם האיטיות השתפר גם טווח התנועה, תנועותיי היו רחבות יותר, היציבה השתפרה, הגמישות השתפרה.
השתפרו גם השאלות שלי למורה!!
האיטיות שלי השתפרה וכך גם הטאי צ'י שלי.
התרגול האיטי הפך את תנועותיי לשלמות, יעילות ואת אופן ביצוען ללא מאמץ.
למרבה הפלא, וזה אכן היה פלא בזמנו, התנועות האיטיות גרמו לי להיות מהיר יותר!!! זמן התגובה שלי השתפר, ולמדתי לעשות תנועות אפקטיביות, ללא בזבוז אנרגיה, ללא העברת משקל לא נחוצה וללא מתח. כל תנועה הייתה מחושבת תכליתית ויעילה.
האיטיות הובילה לאיכות.
המורה התחיל את התנועה וגם אנחנו. המורה סיים את התנועה וגם אנחנו.
TI
אני מתרגל TI באיטיות.
לאחר שלמדתי "מה צריך לעשות" אני עושה את זה לאט ככל שאני יכול, אני מנסה כל הזמן לשפר את האיטיות שלי, מכניס יד ימין למים בקו המשקפת, ושם לב שכאשר המרפק נכנס למים אני "שומע שפריץ", צריך לתקן. יד שמאל, עובר חלק, אין שפריץ. יד ימין מתקן, עכשיו לא היה שפריץ, או קיי. הלאה. יד שמאל, אין שפריץ, אבל היד לא הייתה מתוחה, עשיתי איתה תנועה כלפי מעלה. צריך לתקן.
בכל תנועה וכל בריכה אני מתבונן בתנועה. מחפש מה לתקן, מחפש מה לשפר.
יד ימין נכנסת ללא קול למים נמתחת בתוך המים אצבעות טיפה מכופפות, מרגיש נוח וטוב. גורם לי לחיוך. יד שמאל נכנסת למים ללא קול "חלק" אותה תחושה כמו יד ימין. או קיי. עוד חיוך. הלאה.
היי שכחתי "לשרוט" את המים עם האצבעות, יד ימין שורטת. יד שמאל שורטת. הרגשה טובה. זה מצליח. התנועה במים שקטה נוחה והכי חשוב זה זורם עם המים.
היי רגע מה קורה עם הנשימות. האם שכחתי לנשום בכלל.
מוציא ראש ימינה, מרגיש את זיפי הזקן על הכתף. לא נעים.
3 תנועות, מוציא ראש שמאלה, לא מרגיש זיפים על הכתף.
צריך לשפר את הוצאת הראש ימינה, אברים לא צריכים "להתנגש" בתוך המים.
מה היה לא במקום? הראש? הכתף? רגע, אולי לא שמרתי על פס הרכבת הימני.
בהוצאת הראש הבאה מתבונן יותר בדקדקנות.
או קיי תפסתי, גם פס הרכבת הימני התכנס למרכז וגם הראש עשה תנועה מיותרת. מתקנים וממשיכים.
בריכה ועוד בריכה. תנועה ועוד תנועה. אט אט. מנסה לשפר את האיטיות שלי. מחפש מה טעון שיפור, מחפש מה טעון תיקון. מדי פעם גם מפרגן לעצמי על הצלחות קטנות.
מוציא ראש שמאלה, מרגיש משהו לא בסדר.
הזרימה של התנועה נחלשת ונקטעת. במקום להטות ראש שמאלה אני מרים את הראש.
למה מה קרה?
בוא נבדוק, מה קורה במצב Skate?
או קיי עליתי על זה. כאשר אני מוציא ראש שמאלה, אני מתחיל את התנועה ביד ימין בתוך המים מהר מדי. צריך להשהות את התנועה של יד ימין עוד קצת לא למהר לחתור.
מתקן ומיישם. ראש יוצא שמאלה ללא הרמת הראש. תפסתי. הלאה.
בריכה ועוד בריכה. "מחפש" כל הזמן מה לשפר, האם זה היד, האם האגן נתן מספיק "תנופה" לגוף להתקדם? האם הרגליים לא שוקעות? האם אני יוצא מ- Skate וחוזר ל- Skate? לאט לאט…
יש לי שיער רב על אמת היד. כאשר אני מתרגל TI אני שם לב לשערות אלו בתוך המים.
הן סמן לשיפור האיטיות שלי.
כאשר אני מכניס את היד למים, שערות אלו נוטות אחורה, כמו צמחי מים, בניגוד לכיוון תנועת היד. לאחר שההתקדמות בתוך המים נחלשת, שערות אמת היד מתחילות לחזור למקומם אבל כאשר הן מגיעות למצב הטבעי שלהן הן ממשיכות את התנועה עוד קצת. כמו מטוטלת.
אני יודע שכאשר הן לא זזות בכלל זה הזמן להתחיל לגרוף. שערותיי הן הסמן שלי לאיטיות.
בריכה ועוד בריכה. תנועה ועוד תנועה.
בוחן כל מה שנאמר על ידי המדריכה אור.
מאתגר כל מה שנאמר על ידי המדריכה אור. אולי נעגל פינה, עולה מחשבה. אולי לא צריך לעשות… רצוי רצוי. אט אט.
שקוע כל כולי בתנועות ובהתבוננות ופתאום צץ לו הקיר מולי ופוגע לי בראש, קודם הוא לא היה פה…מפריע… עוצר, נושם בריכה ועוד בריכה. תנועה ועוד תנועה. לאט יותר ויותר. מתקן פחות. או יותר. יודע שכל תנועה איטית משפרת הרבה יותר.
כך עוברת לה שעה או יותר, באיטיות ובאיכות שלא נגמרת אלא רק דורשת עוד ועוד. דורשת יותר שיפור, יותר שימת לב לפרטים, שואפת לתנועה שלמה.
אני מתרגל TI באיטיות.
אני מסיים את התנועה, הבריכה מסתיימת. אני יודע שהתנועות שלי השתפרו. הן הפכו שלמות.
האיכות שבאיטיות.
