האם צריכים לשמור על אצבעות צמודות או להרפות את היד בזמן שחייה על מנת לאפשר להן להיות קצת מופרדות אחת מהשנייה?
הרבה מדריכים ומאמנים שלא עובדים בשיטת לימוד השחייה TI אומרים – וכנראה שרוב השחיינים מאמינים לכך – שניתן להשיג את האחיזה הטובה ביותר כשהאצבעות צמודות , כך היד דומה יותר למשוט.
בניגוד לכך, שיטת הלימוד TI כבר זמן רב מלמדת שחיינים להימנע משחייה עם יד נוקשה ומאמני שיטת TI בודקים היטב שאין אצבעות צמודות, אפילו בזמן התאוששות, כפי שאני מדגים כאן.
אז מי צודק, מאמני שיטת TI או המאמנים המסורתיים?
לפי הכתבה הזאת במגזין המדע , הוצג מחקר בפגישה השנתית ה-69 של ה"חברה האמריקאית לדינמיקת הנוזלים" אשר הציגו ששחיינים בשיטת פריסטייל יותר יעילים כאשר הם שוחים עם רווח קל בין אצבעות הידיים, כפי שהשחיינית בתמונה מראה. (היא גם יוצרת קו יפה וישר בין יד ימין לכף רגל ימין).
פיזיקאים השתמשו במודלים של יד וזרוע מפלסטיק אשר הודפסו במדפסת תלת מימד בתוך מנהרת רוח ומצאו כי המודל עם רווח של עשר מעלות בין האצבעות יצר את המשיכה הטובה ביותר כי הרווח הדק בין האצבעות חסם את זרימת האוויר.
למרות שהנושא הנחקר הוא שחייה, הם ביצעו את הניסוי במנהרת רוח ולא בבריכה על מנת למנוע את השפעת הגלים על פני השטח. מכיוון שדינמיקת הנוזלים דומה לכללי דינמיקת האוויר, הם הגיעו לאותה מסקנה גם במים.
החוקרים חישבו שרווח של עשר מעלות בין האצבעות יכול להאיץ את מהירות השחיין ב2.5% לעומת שחייה עם אצבעות צמודות אחת לשנייה. זה מתורגם למספר עשיריות שניה למשחה של 50 מטר חופשי, זהו מרווח עצום בהתחשב בכך שבאולימפיאדת הקיץ של 2016 במקצה 50 מטר לנשים בסגנון חופשי זכו בפער של 0.02 מאיות שניה.
טריאתלט שמשלים 1500 מטרים במים הפתוחים ב-40 דקות יכול לשחות בדקה מהר יותר, פשוט בכך שהוא מרפה את היד.
אבל היתרונות של יד משוחררת יכולים להיות אפילו טובים יותר. הסיבה העיקרית שבגללה אנו מלמדים איך לשחרר את היד הוא שהאפקט ההידרודינמי המשותף של הקשחת היד והצמדת האצבעות גורם להעלאת היד כלפי מעלה ככל שמתקדמים קדימה. זה שומט את הרגליים וכך גרירתם עולה בצורה משמעותית.
לעומת זאת, כאשר מרפים את היד, זה יכול לגרום לכך שהיד תוקשת באופן טבעי כלפי מטה, הרגליים יורמו מעלה והגרר שלהן יופחת, מה שיוביל לעלייה גדולה בהרבה במהירות.
במשך המון זמן הייתי משוכנע כי יד רפויה יכולה להפוך אתכם לשחיינים מהירים באופן משמעותי יותר בכך שזה משפר את האיזון ומפחית גרר. יחד עם זאת הייתי לגמרי בטוח שזה הופך את הגריפה במים ליותר מניעה קדימה.
הגעתי למסקנה הזאת בכך שביצעתי ניסוי פשוט: פשוט הכניסו את היד למים (בבריכה או בכיור עמוק) והזיזו אותה קדימה ואחורה. קודם עם האצבעות ביחד ואחר כך אפשרו להן להיפרד אחת מהשנייה בצורה טבעית (במילים אחרות , אל תרחיבו אותן בכוונה, פשוט אל תפעילו לחץ לסגירתן). השוו את ההתנגדות שאתם חשים עם אצבעות צמודות ומופרדות.
אכן זה נחמד שהרעיונות שלנו מקבלים אישוש ע"י פיזיקאים.
