באוגוסט 1972, בעשר הדקות הראשונות של האימון הראשון שאי פעם אימנתי בו, הבחנתי בכך שלכל שחיין שהיה בקבוצה היו תנועות שחייה לא סימטריות. על פי דרגות שונות, כל מי שנשם שמאלה התעוות לכיוון הזה בצורה ניכרת, אלה שנשמו לצד ימין עשו את אותו הדבר רק לכיוון השני.
אומנם לא היה לי שום ידע מוקדם על מכניקה של תנועות שחייה באותה עת, האינסטינקט שלי אמר לי שהתנועות הצדדיות שלהם הן מופרזות וכנראה יפגעו ביעילות. כשהדרכתי ביום למחרת את הקבוצה לנשום לצד "הלא נכון", חוסר הסימטריה שלהם נעלם. עד מהרה הדרישה הזאת הפכה לסטנדרטית עבור השחיינים שאותם אימנתי לנשום לשני הכיוונים בזמן אימון.
הסיבה העיקרית שנשימה בסגנון החתירה היא אירוע שכיח ועתיר טעויות, היא הקושי לשמור על הגוף ישר, יציב ובתנועה קדמית מתמדת, בזמן ש-8% ממסת הגוף זזה לצד כל הזמן. כאשר אנו מזיזים את 8% הללו רק לצד אחד, זה בלתי נמנע ולכן במשך הזמן הגוף מגיב לכוחות הבלתי יציבים הללו בדרכים שונות- רובם פוגעים ביעילות.
למרות שביקשתי מהשחיינים שלי לנשום לשני הכיוונים כבר בתחילת שנות ה-70, התחלתי לשפר את היעילות שלי רק בתחילת שנות ה-90, ואז הייתי עדיין שחיין שנושם רק לצד אחד. תמיד נשמתי רק לצד שמאל, בדיוק כפי שעשיתי מאז שהתחלתי להיות רציני לגבי שחייה בכך שרדפתי אחרי תג הצלב האדום של שחיית 50 מייל בקיץ 1964.
28 שנים לאחר מכן, ביום אחד במרץ 1992, החלטתי לנשום לצד ימין בזמן שחייה כששחיתי עם קבוצת המאסטרס של לוס בנוס דל מאר בבריכת 50 מטר בסנטה ברברה. באותו יום משהו גרם לי לנשום לצד "הלא נכון" בכל הקפה בזמן שעשיתי חימום בבריכה של 400 מטר.
כבר היה לי הרגל לספור את תנועות השחייה שלי. זה בהחלט משך את תשומת ליבי שלקח לי 39 תנועות שחייה על מנת לחצות 50 מטר בזמן שנשמתי לצד ימין (אליו לא התרגלתי), ועוד 41 תנועות שחייה בזמן שנשמתי לצד שמאל (אליו אני רגיל). למרות שלנשום לצד ימין הרגיש לי מוזר, מדידת השיפור ביעילות שלי הניעה אותי להמשיך. במשך כמה חודשים, נשמתי יותר לצד ימין מאשר לשמאל, מה שעזר לי לאמץ זאת בקלות יותר. מאז הפכתי להיות שחיין שנושם לשני הכיוונים.
אני נושם לצד ימין "הלא רגיל" אך היעיל יותר שלי
במהלך החודשים האחרונים- בזמן שעבדתי על הקורס שלנו "סיבולת ללא מאמץ והתמחות בשחייה חופשית באימון עצמי", בחנתי בקפידה את טכניקת הנשימה של עצמי וגיליתי שעליי להשתפר- אבל רוב הזדמנויות השיפור היו בצד ימין שלי. לצד הלא טבעי שלי שבו נשמתי הייתה טכניקה טובה יותר ללא עוררין. הבחנתי גם בכך שזה יותר נוח- כנראה כי לא היו לי 28 שנים של למידת TI לא נכונה בצד שמאל שלי.
אם תמיד נשמתם לצד אחד, זה ירגיש לכם די מוזר במשך תקופה להתרגל לצד השני. זאת תהיה עקומת למידה. אך אם תיישמו את אותן נקודות מיקוד כמו סנטר עוקב אחרי כתף לאוויר- עד נשימה בצד החלש שלכם, אז תרגישו בקרוב מאוד נוח עם זה.
אל תהיו מופתעים אם הצד הלא מורגל שלכם ירגיש בסופו של דבר טבעי ויותר נוח מאשר הצד הטבעי הרגיל שלכם. כך אני הרגשתי במשך 10 שנים האחרונות. בגלל תובנות וערנות שרכשתי מהכרת הצד הימני היותר יעיל שלי, הצד השמאלי הוא הרבה יותר יעיל היום מאשר בתקופה בה נשמתי לצד אחד בלבד.
המטרה העיקרית שלכם היא להפוך את הצד הימני והשמאלי שלכם לזהים בכל מובן. אני מבטיח לכם שהמאמץ לעשות זאת יהפוך אתכם לשחיינים יעילים יותר.
