שבוע שעבר קיבלתי שאלה במייל מאיפה אני נושף, מהאף או מהפה? הבחירה הזו באה אלי באופן כל כך טבעי עכשיו שאני כבר לא חושב על זה באופן מודע בזמן שחיה. אולם אני בטוח שיש לא מעט שחיינים שעדין לא בטוחים לגבי ההחלטה מאין לנשוף ולכן החלטתי שנושא זה ראוי להתייחסות בפוסט בבלוג.
עד לפני עשרים שנה מעולם לא חשבתי על נשימה מהאף. אבל אז קראתי את הספר "Body, mind and sport" של ד"ר ג'ון דוליארד. בספר הוא ממליץ לנשום מהאף באימונים של ענפי ספורט אירוביים (הליכה, הליכה במסלול בטבע, ריצה, ורכיבה). בתרגול איורוודי (תורת רפואה הודית עתיקה) נשימה דרך האף מעודדת נשימות עמוקות יותר והרפיה גדולה יותר. אני ניסיתי את זה ונהנתי.
בריצה ורכיבה אתם יכולים גם לשאוף וגם לנשוף דרך האף. אני חוויתי את הנשימה העמוקה יותר וההרפיה כשניסיתי זאת בזמן הליכה, ריצה או רכיבה. (שינוים בתוואי שטח למשל אימון בעליה הפך את זה למאתגר הרבה יותר).
אבל בזמן שחיה חייבים לשאוף דרך הפה. בזמן הנשיפה לעומת זאת יש לכם בחירה. בזמן שאני שאפתי דרך הפה ונשפתי דרך האף בלבד, שמתי לב לאותן ההשפעות כמו בזמן שנשמתי לגמרי דרך האף ביבשה.
לכן התחלתי להתאמן על בסיס קבוע בלהוציא אוויר דרך האף בזמן חימום\כיוונון ואימוני טכניקה אינטנסיביים בזמן שחייה בקצב איטי מ-1.2 שניות\תנועת חתירה.
בימים אלו, אני נושף מהאף ומהפה, תלוי בנסיבות. כאשר אני מאוד רפוי, אני נושף את כול או לפחות את רוב האוויר דרך האף, מה שעוזר לי עם הרפיה מנטאלית ופיזית. כאשר אני מגביר מהירויות, מאמץ או קצב וצריך לפנות נפח גדול יותר של אוויר ומהר יותר, אני עדיין משתמש בפה ובאף, אבל הנשיפה מהפה דומיננטית יותר.
(אני שואף דרך הפה, מוציא אוויר בעיקר דרך האף, בזמן אימון טכניקה אינטנסיבי)
