כל הפוסטים של גדי כץ

אודות גדי כץ

מייסד TI ישראל

פוקוס ושחייה: המפתח לשיפור מתמיד

הכל, , , , , , , , , ,

שחייה. לא בדיוק מה שחשבתם

בדרך כלל בשיעורי ההדגמה אני פוגש לא מעט אנשים שמשוכנעים ששחייה היא בעיקר ספורט שבו אפשר לתת למוח מנוחה, להניח למחשבות לנדוד ובעיקר לנקות את הראש ולחשוב על מה שרוצים בזמן השחייה. אז"ש. כמו סוגי ספורט אחרים כמו כדורגל, טניס, וסוגי ספורט טכניים אחרים, שחייה היא ספורט המשלב גוף ונפש – Mind & Body. כדי להשתפר ולהפוך לשחיינים טובי יותר, המוח צריך לקחת חלק פעיל בזמן הפעילות. הרווח הוא שיפור מתמיד…

תרגול ואימון נכונים

יש הבדל גדול בין אימון לתרגול. המפתח העיקרי לשחייה נכונה הוא שיפור מתמיד של המיומנות ולא של מרכיב הכושר הגופני. כדי לשפר את המיומנות יש לשחות 'שחייה מודעת' מה שמחייב לשמור על פוקוס-ריכוז אופטימלי.

פוקוס

כל מי שניסה לשחות תרגול/אימון שלם תוך שמירה על פוקוס יודע שזה לא עניין של מה בכך. לעיתים מתסכל ולעיתים אותו פוקוס מיוחל הוא יצור חמקמק. המוח שלנו יודע לתעתע בנו. בעיקר מוח לא 'מיומן' יכול לגרום ללא מעט תסכול. אבל התסכול ממש מיותר – אל תביאו אותו למים: תמשיכו לקרוא…


דע את האויב

מדריך TI לו ת'ארפ (Lou Tharp) שבין השאר משמש כמאמן השחייה של נבחרת הטריאתלון של West Point, נבחרת הטריאתלון של צבא ארה"ב, מתאר שלושה מרכיבים שיש לדעת על הפוקוס:

1. ההגדרה הפשוטה. המרכיב הראשון והטרוויאלי הוא ריכוז מוחלט בפעולה אחת של המודע והתת מודע המוקדשים להשלמה/ביצוע של משימה אחת.
2. איבוד הפוקוס. כן, המרכיב השני של הפוקוס הוא איבוד הפוקוס (losing focus).
3. הלקאה עצמית. המרכיב השלישי הוא להלקות את עצמכם כשהפוקוס אובד והריכוז באותה פעולה נעלם. להיות מרוכז ולצאת מריכוז זה אנושי. להלקות את עצמכם על אובדן הפוקוס היא פעולה נלמדת ואפשר ורצוי ללמד את עצמכם שלא לנהוג כך.

דייג אוהב דגים?

תחשבו על דייג בנהר: הדייג משליך את חכתו לנהר וכמעט מיד הפיתיון מתחיל לנוע במורד הנהר. כדי שלא לתת לפיתיון להיסחף, תיקון ומשיכת החכה עם פרק כף היד יחזירו את הפתיון למקומו המקורי. המפתח כאן הוא שהדייג מצפה לזה שהפתיון ייסחף במורד הנהר. אם תדעו לצפות שהפוקוס יתנהג כמו הפתיון, תוכלו להחזיר את הפוקוס בפעולה פשוטה כמו אותו דייג בלי הרבה דרמה, הלקאה עצמית ותסכול.
אם תדעו להשלים עם העובדה שהפוקוס והריכוז אובדים, יהיה לכם הרבה יותר קל להחזיר את הריכוז ולא תבזבזו זמן כשאתם כועסים על אובדן הפוקוס… שכמובן גורמים לכם להיות לא מפוקסים.

זן ופוקוס

כתבתי על זן והקשר לשחייה לא מעט. חלק מעקרונות ומרכיבי הזן הם:
להיות כל כולך ברגע (Being in the Moment)
פשטות
להתפקס רק על נקודה אחת
לנתק את עצמך
לעשות משהו אחד בלבד בנקודת זמן נתונה
כל העקרונות האלה מחייבים פוקוס/ריכוז. לדעת למה לצפות בכל הנוגע לפוקוס יאפשר לכם לתרגל שחייה כזן…

איך להתמודד עם רגרסיות, משברים ותסכולים ולהישאר בחיים כדי לספר על זה – חלק II

כללי, , , , , , , , , ,
Success is not final, failure is not fatal: it is the courage to continue that counts
Winston Churchill

בסוף בסוף זה אתם מול עצמכם. היופי הוא שאין מול מי להילחם – ואין גם צורך. אין על מי לכעוס וגם אם היה – כעס אף פעם לא עוזר. אין מקום לדאגה – לדאוג זה בזבוז זמן בהגדרה. ועוד משהו – הכל זמני: ההצלחה והכישלון. ובסוף כולנו נמות…
אחד הדברים החשובים באימון הוא לערוך תיאום ציפיות עם המתאמן. הנה אני מתחיל:

צרור תובנות
1. זה אף פעם לא נגמר. אם נחשוב על זה לרגע, אחרי כל שיפור, נרצה עוד שיפור. השחיין המהיר בעולם רוצה לשחות מהר יותר. הצלחת? את יכולה לשחות 1,500 מטר ב- 28 דקות? מרוצה מעצמך? תוך שבוע כבר תרצי לשחות אותם ב- 27 דקות. זהו אופי האדם. זה צרוב בקוד הגנטי של כל אחד מאיתנו. אם לא היינו בנויים כך, עוד היינו על העצים. בעצם, התסכול והשאיפה לשיפור הם הדלק האמיתי שהופך אותנו לשחיינים טובים יותר. לכן אני מציע: תלמדו לחבק את התסכול ולהסביר פנים לכעס – ביום שלא תרצו לשפר את הטכניקה והמהירות שלכם, זה היום שאני ממליץ לכם להתחיל לדאוג…
2. בסוף אלה רק מספרים. מספר התנועות, המספר על הסטופר, הדקות על השעון והדופק בסיום הסט. זה לא אומר כלום לאף אחד אחר חוץ מכם. תרגיעו. השמיים לא נפלו, הים לא התייבש. הרעיון הוא להינות ולא לענות (את עצמכם).
3. סבלנות. Patience Reaps Rewards, ככה אומרים… כדי שכולנו נהיה על אותו עמוד: אין קיצורי דרך, אין פתרונות פלא, החיים הם לא תכנית כבקשתך והשיפור מגיע במנות קטנות. טיפ לחיים: תזדיינו בסבלנות.
4. כלל אצבע. ככל שרמת המיומנות של השחיין גבוהה יותר, כך השיפור מגיע לעיתים רחוקות יותר ובמנות קטנות יותר.
5. גיוון. אתם תקועים במקום לא מעט זמן? תגוונו. אל תבצעו את אותם סטים, שחו בבריכה אחרת, שחו בים, שימו/תורידו TT, שחו בסגנון אחר, אל תמדדו זמנים, תחליפו בגד-ים, פנקו את עצמכם במשקפת חדשה, קחו כמה ימים חופש מהמים. כל אלה יכולים לעזור לכם להילחם בשגרה ובעיקר לספק גירוי אחר למערכת העצבית שלכם.
6. השיפור בא בלי להודיע מראש. פתאום זה קורה. הוא לא דופק בדלת ולא מתקשר לתיאומים אחרונים. יום אחד, שגרתי לחלוטין, לפתע תגלו שאתם שוחים מהר יותר, או במספר תנועות נמוך יותר או במאמץ קטן יותר. אתם בודקים אם השעון בסדר, האם שחיתם את המרחק הנכון, אתם מוודאים גם באימון שלאחריו שזו לא אפיזודה חולפת אבל לא: הוא כאן כדי להישאר. תתחדשו!
7. דן חסכן. דמיינו שבכל פעם שאתם מתרגלים ומבצעים תנועות נכונות, אתם 'מפקידים תנועות' לחשבון בנק דמיוני. כדי להטמיע תנועה נכונה ולהפוך אותה ל- No Brainer יש צורך לחזור עליה באופן מושלם לאורך עשרות אלפי תנועות. הקאץ' כאן זה שאין לכם יכולת לבדוק מהי היתרה בחשבון. כל שעליכם לעשות הוא להמשיך להפקיד ולחסוך. יום אחד מנהל הבנק יתקשר ויבשר לכם בשורות טובות: היתרה שלכם גדולה, הוא מבקש להזמין אתכם לפגישה וקפה ולהציע חלופות השקעה אטקרטיביות. בינגו.
8. השתדלות. את זה למדתי מהרב דוד קובלסקי (ולא, אני ממש לא מהמתחזקים וסיפור ההיכרות שלי עימו לא ממש קשור לנושא). הרב קובלסקי מנהיג שיעורי גמרא יומיים לחילוניים ולחובשי כיפות סרוגות. לארגון שהוא עומד בראשו קוראים הדף היומי. קובלסקי טוען שהיושב במרומים לא מזכה אותו בנקודות זכות (שכמובן יבואו לידי ביטוי בעולם הבא) על הצלחות אלא על 'השתדלות'. המשימה שלו היא להשתדל עד כל שאל ידו שיהודים יקראו דף גמרא אחד ליום. לקחתי את זה גם לשחייה: כל מה שאני עושה זה 'להשתדל'. אני מגיע לבריכה. משתדל-מתרגל: 'משתרגל'. בציפייה לתמורה שתבוא במהרה בימנו מאלוהי הבריכה והמים ועוד בעולם הזה.
9. הלך מחשבה. למדתי מטרי לוכלין וכך לפחות אני נוהג, בכל פעם שאני נכנס למים אני מחליט שהולך להיות לי את האימון הכי טוב שהיה לי אי פעם. זה עובד כמה פעמים בשנה 🙂
10. מחויבות. רק כאשר אדם מחויב לחלוטין, הכוח וההשגחה האלוהיים באים גם. קראו את ועל הציטוט של גתה כאן.
11. תתאהבו בתהליך. Learn to Love the Plateau ממליץ לוכלין. והרי איזה עוד ברירה יש לכם (ראו סעיף 1)? להיות מתוסכלים? לכעוס?

איך להתמודד עם רגרסיות, משברים ותסכולים ולהישאר בחיים כדי לספר על זה – חלק I

כללי, , , , , , , , , ,

I have nothing to offer but blood, toil, tears, and sweat
Winston Churchill
חיות מוזרות
רגרסיות. זהו, לכווווולם יש כאלו. הן פשוט קורות. יש מאין. לא משנה באיזה רמה אתם מבחינת הטכניקה, תמיד הן מגיעות. בדיוק כשאתם ממש לא מוכנים. בתקופה הכי לא מתאימה. מיד אחרי הצלחה משמעותית, הן מתגנבות מאחורי הגב. יש להן חרא של אופי ותזמון גרוע.
אותו כנ"ל לגבי מישורים (Plateaus): לרוב הם אכזריים יותר וממושכים יותר. אתם עומדים במקום. ערבה אינסופית. שממה. 'סיורים על הגדר' – לא קורה כלום עד שקורה משהו. צריך להיות עירניים, קשובים ולא להתרגל לשגרה. לפחות רגרסיה היא שינוי.

שפעת החזירים
בחודש האחרון פתאום נדמה לי שפרצה מגיפה מוזרה. מגפת רגרסיות. לעיתים נדמה לי שהיא מתפשטת יותר מהר משפעת החזירים. אני מותקף במיילים ושיחות על עמידה במקום, רגרסיות ומירמור. יש כמה מתאמנות שכועסות עליי אישית. נשים לא שוכחות – את זה כבר למדתי. קצת מפחיד… תוסיפו לזה את העובדה שגם אני בשבוע האחרון הלכתי אחורה 5 חודשים (מספרי תנועות וזמנים סופיים). אין לי סיבה הגיונית אחרת חוץ מלקבוע שגם אני נדבקתי.

להראות ללוכלין מאיפה משתין הדג
לאחר ניתוח מעמיק וקר של המצב החלטתי. אני על סף נסיעה לניו יורק, לטרי לוכלין, להיכנס ל- Swim Studio שבעיירה New Paltz שבצפון מדינת ניו יורק, להתפרץ לחדרו בלי לדפוק בדלת, אבל כן לדפוק על השולחן, לשתף אותו, בצעקות רפויות, בכל מה שאני חושב עליו ועל השיטה שהמציא, לזרוק עליו את המפתחות ולחזור לישראל. שיתפוצץ! שיידע האמריקאי הזה שעם ישראלים לא מתעסקים. חוצפן. חושב שאנחנו יפנים. לא מבין עם מי יש לו עסק. אם הוא לא מסדר לי שיפור משמעותי תוך שבוע שיחפש אותי. אמריקאים. רק כוח הם מבינים!

אין באמת על מי לכעוס
אתם לבד במערכה. לעיתים אף אחד לא יודע (חוץ מהמאמן שלכם) ולא יכול להבחין ברגרסיה או במישור האינסופי. אתם כועסים ויש לכם תלונות אבל אין על מי לכעוס ואין אל מי לבוא בטענות (בעצם יש, אל המורה). אי אפשר לשבור את הכלים. להפסיק. כלומר אפשר, אבל זה לא ירשים אף אחד ורק יגביר את התסכול שלכם. אין לאן לתעל את הכעס. בעצם יש, תמשיכו לקרוא.

טכניקה לא מקבלים – טכניקה מרוויחים
אתם צופים בשחיין מדהים שוחה: בקלות התנועה, באיכות הסגנון, בעליונות הטכניקה. זה נראה כל כך קל, פשוט וללא מאמץ. כאילו ככה הוא נולד. אז"ש: אז זהו שלא. לאף אחד זה לא בא בקלות! כל שחיין מדהים עבד על זה שנים, עשרות ומאות חודשים, עשרות אלפי קילומטרים, מליוני תנועות, אלפי שעות של תרגול מודע. היכולת לשחות על גבול המושלם לא ניתנת לאף אחד על מגש של כסף. צריך להרוויח אותה! זה הולך לעלות לכם. קבלו Fast Rewind לאייטיז:

אז אם יש לכם חלומות גדולים ואתם רוצים תהילה (וגם לשחות טוב יותר על הדרך) שתדעו: Fame Costs ואתם הולכים לשלם על זה. בעיקר בזיעה ובסבלנות…

אופטימיות
לצערי אני לא איש בשורות: כל מה שיש לי להבטיח לכם זה דם, יזע, דמעות, רגרסיות ומישורים. על זה לא ניתן לשלוט. זה נתון. מה שכן ניתן לשליטה הוא ה- State of Mind שלכם. אם תתרגלו ותשחו כשאתם מקבלים וצופים מראש את כל אלה, עשיתם את רוב העבודה. אם אתם יודעים ולומדים לאהוב את המישורים והרגרסיות הרי שהתסכול (שלא לומר מירמור) לא ייכנסו אליכם הבייתה. זה לא מעט…

שיהיה ברור
יש לי כמה תובנות והצעות בנושא מישורים ורגרסיות אבל לפני כן שיהיה ברור:
1. אין לי פתרונות פלא עבורכם.
2. אין לי סימפטיה בשבילכם.

המשך – חלק II ואחרון: איך להתמודד עם רגרסיות, משברים ותסכולים ולהישאר בחיים כדי לספר על זה – חלק II

8 עצות שימושיות לשיפור אורך התנועה ומהירות השחייה

הכל, , , , , , , , , ,

אוהבים נקניקיות?
רוצים לשחות עם אורך תנועה (Stroke Length) גבוה?
אז אני אפרט כמה נכון יותר לשחיין לשחות עם אורך תנועה גבוה.
לא הבנתי.
את החלק הזה כבר הבנתם?
אה, כבר 'מכרתי' לכם את הרעיון?
עכשיו אתם רוצים לדעת איך עושים את זה?
הבנתי.
אני קופץ בדיוק לחלק הזה.

8 נקודות פוקוס ודגשים לשיפור אורך התנועה
1. לשחות עם הגוף. נקודת הפוקוס העיקרית היא האגן. נכון יותר: גלגול האגן למטה וקדימה. לא להשקיע כוח בזרועות/תנופה מהזרועות – הכוח בא מהאגן ושרירי הליבה (Core) שמתחילים את התנועה ורק אז היד "מצטרפת" (כמו חבטת גולף – קודם האגן, אח"כ היד). מעין 'הברגה' של הגוף אל תוך המים. חשוב: אם אתם שוחים עם TT, מומלץ לסנכרן את ה- TT עם תנועות האגן ולא הידיים – עם כל ביפ, snap של האגן.
2. רפיון. קשה למצות את הנקודה הזו בפסקה ולשם כך כתבתי רשימת מאמרים שלמה בנושא. ובכל זאת: לרפיון יש תרומה משמעותית לאורך תנועה. הרפיון מאפשר למצות המאמץ בשרירים שצריכים 'לעבוד' באותו חלקיק שנייה ולהרפות/לא לאמץ את השרירים שלא מעורבים באותה עת ובכך למקסם את המאמץ ולתעל את מקסימום האנרגיה הזמינה רק לאותם שרירים שצריכים את האנרגיה. רובנו, לצערי, מאמצים לא מעט שרירים שאינם נחוצים באותה נקודה ובכלל לשחייה.
3. חיתוך עמוק. לעיתים, במאמץ להגיע למינימום תנועות ומקסימום מרחק בכל תנועה בקצב נתון, 'חיתוך' הידיים לנקודה עמוקה מעט יאפשר לנוע רחוק יותר בכל תנועת יד.
4. מתיחה. שמרו על גוף ארוך בין העברת יד אחת לשנייה (Long Body Line). כששאלו את גרנט האקט איך הוא שוחה כל כך מהר הוא ענה "אני פשוט נמתח כמה שיותר ומחזיק את המים מהמקום הכי רחוק שאני יכול להגיע אליו". הדוגמה הכי טובה היא לעמוד ליד קיר ולנסות למתוח את הגוף כמה שרק אפשר לכיוון נקודה גבוהה ככל שניתן. את ההרגשה הזו יש לחוש כשאתם שוחים, רק במצב מאוזן.
5. חפיפה. שחייה בתזמון מסוג Front Quadrant תאפשר להאריך את התנועות (להבדיל מתזמון קייאקי) ותאפשר שחייה מהירה למרחקים ארוכים יותר. מומלץ 'לשחק' עם מידת החפיפה ולמצוא את התזמון האופטימלי לפי הרגשה הכללית ומידת המאמץ המושקע.
6. עיגון היד וגריפה נכונה. הטיפ הכי טוב שאני יכול לתת בנושא זה שצריך לשמור על 'מרפק גבוה'. הכוונה היא שלאורך כל טווח החתירה/גריפה, המרפק יהיה גבוה מפרק כף היד. גבוה = כף היד עמוקה יותר בזמן שהמרפק קרוב יותר מפרק כף היד לפני המים. טיפ נוסף: לא לחתור בכוח רב. למתקדמים: גריפת EVF.
7. פסי רכבת. הרעיון הוא שחייה על שני פסי רכבת – שחייה במתחם רחב יותר. שיכבו על הבטן ומתחו את הידיים קדימה כשהן מקבילות וברוחב הכתפיים. אלה 'פסי הרכבת' הדימיוניים שלכם. כשאתם שוחים, נסו למתוח את יד ימין מול הכתף, בדיוק על פס הרכבת שלה. היתרונות של 'פסי הרכבת' רבים – אמנה רק אחד: הם מונעים סיבוב מוגזם ומעודדים שחייה בקו ישר.
8. זווית סיבוב הגוף. אנחנו יכולים להיות ארוכים יותר כשאנחנו על הצד (כשאנחנו מחליפים נורה ונמתחים, אנחנו מסובבים את האגן כדי להגיע גבוה יותר). ארוך זה אומר אורך תנועה (Stroke Length) גבוה. מצד שני, לא כדאי להסתובב יתר על המידה (90 מעלות הוא מקרה קיצון) שכן בשחייה מהירה פשוט אין זמן להשלים סיבוב של 180 מעלות בין תנועה לתנועה. על כן, יש יחסי גומלין בין מידת הסיבוב (70-50 היא הזווית הרצויה) לבין הקצב (Stroke Rate). אם תרצו לשחות בקצב נמוך ובמספר תנועות נמוך, תגזימו במידת הסיבוב.

הנה סרטון שמכיל את חלק מהנקודות הללו:

לצפייה באיכות גבוהה הקישו כאן.

קריאה משלימה
כתבתי על הנושא גם בסדרת המאמרים על ה- Tempo Trainer ובעיקר במאמר השישי בסדרה.

שיא עולם ושחייה צורנית/אומנותית

כללי, , , , , , , , , ,
שחייה אומנותית
אתמול אחה"צ אני מקבל מייל מאדם חונן:
"ראית את זה?
זה מזכיר לי את הבדיחות ששמעתי לא מעט על כך ש- TI זו שחייה אומנותית. אז זו שחייה אומנותית באמת."

אדם התכוון לשחיין בסרטון הזה:

לצפייה באיכות גבוהה הקישו כאן.

דו-קרב בבריכה
ב- 10 במאי 2009 נפגשו אוסטרליה ויפן לתחרות שנקראית Duel in the Pool: דו-קרב בין שתי מדינות. השחיין היפני בן ה- 19 ריוסקו איריה (Ryosuke Irie) הצליח לקצץ למעלה משנייה משיא העולם ב- 200 מטר גב לגברים. אמנם החליפה שהוא שחה בה עדיין לא אושרה ע"י FINA ולכן שיא העולם לא רשמי אבל זה לא הנושא. הנושא הוא עד כמה השחיין הזה שחה בקצב מהיר יותר משיא עולם כשהוא רפוי לחלוטין ועם טכניקה מדהימה ונקייה. צדק אדם שקרא לזה שחייה אומנותית.

כמה נקודות ששוות הדגשה:
1. רפיון. שימו לב עד כמה הזרועות שלו רפויות.
2. כניסת יד חלקה. כניסת היד למים כמעט ולא 'מטרידה' את המים. מספיק לראות את האוסטרלי במסלול שלידו וכמה מים הוא 'מטריד'/משפריץ. מה שמאפשר כאלו כניסות זה בעיקר רפיון בזרועות.
3. מספר תנועות. בדרך כלל קצב העברת הידיים (ה- Stroke Rate) בסגנון הגב איטי יותר מסגנון החתירה ונגזר מזה אורך תנועה (Stroke Length) ארוך. אולם נראה לי שמספר התנועות שאיריה לקח הוא נמוך מהממוצע: 28 בבריכה הראשונה, 28 בשנייה, 31 בשלישית ו- 34 באחרונה. מדהים.
4. ראש. הקריינים מספרים שהתרגיל האהוב עליו הוא להניח בקבוק חצי מלא על המצח ולשחות מבלי להפיל אותו. הרעיון הוא שכשהראש לא זז ונשאר יציב, השחייה מהירה פי כמה. בנוסף, הראש נמצא גבוה מעל המים ולא שקוע בהם. אני מניח שהציפה שלו מעולה והסיבה לראש הגבוה היא כדי שהרגליים יוכלו לבעוט בדרך האפקטיבית ביותר.
5. Underwater Dolphin Kick. מרחק הגלישה התת מימית שלו לא ארוך ותנועת הדולפין רחוקה מלהזכיר את האפקטיביות של פלפס ולמרות זאת הוא הצליח להדהים במהירות ובסגנונו המלוטש והזורם.


It's the Technique Stupid
שלחתי לאדם את הטקסט והוא העיר הערה חכמה ששכחתי להכניס:
"מדהים גם כמה שהוא יותר רזה וקטן מהמתחרים שלו. מה שבטוח, הוא לא מנצח אותם בזכות כוח פיזי."
כתבתי כאן על שימוש בכוח בשחייה. צפייה בראיון שהוא נותן בסוף הקליפ לא משאירה מקום לספק: הוא לא מנצח את יריביו בזכות כוח פנומנלי…

נוסטלגיה
אדם הזכיר לי נשכחות: בתחילת דרכי עם TI בישראל ספגתי לא מעט עלבונות 'ומחמאות' על הסגנון המלוטש של שחייני TI ועל האפקטיביות המוטלת בספק של סגנון מלוטש. הרבה כלור נשפך לבריכות בארץ מאז וגם קרו לא מעט דברים. בעיקר טובים. כשקראתי את המייל של אדם נזכרתי וחייכתי 🙂

אנשי הדממה

כללי, , , , , , , , , ,
A teacher who is attempting to teach without inspiring the student with a desire to learn is hammering on cold iron
Horace Mann

כתבתי כבר על מודי וסלי. הפרויקט של מודי וסלי הוא פרויקט מתמשך. מבחינתי הוא קופסה שחורה, אני לא מעורב ולא מתערב אבל מידי פעם אני שומע רסיסי מידע ממודי על מעלליהם. ממבט מבחוץ, מערכת היחסים ביניהם מיוחדת ואינטימית. את המטרות הם בוחרים ביחד, בעצה משותפת, מחרישים החלטות, אנשי הדממה. כך לפחות זה נתפס אצלי.

סוף אפריל, משחה נדב מתקרב. רשימת המתחרים מתפרסמת באתר איגוד השחייה ואני מופתע לגלות את שמו של מודי בין המשתתפים. התקשרתי אל מודי: "לא ידעתי שנרשמת למשחה". מודי מתפלא "הרי סיפרתי לך שסלי ואני הולכים לשחות במקצה של ה- 1,500". אני מפשפש בזיכרון ונזכר בשיחה חטופה על כוונות לשחות במשחה נדב ועל פציעה של סלי בתאונת סקי. זיכרון אף פעם לא היה הצד החזק שלי ומודי מצליח להפתיע אותי. התקשרתי לסלי.

איש מיוחד סלי. הוא מספר לי בקצרה את הסיפור שלו, את פציעתו הקשה בצבא, אחוזי הנכות הגבוהים 'שזכה' בהם (93%) ואיך הוא ו- TI יכולים לשמש השראה לנכים ומוגבלים. השיחה מתגלגלת ונושא צליחת התעלה הבריטית עולה. אני חייב להודות שרעיון צליחת התעלה מתרוצץ לי בראש כבר כמה חודשים. מדובר באתגר האולטימטיבי. לשם השוואה: 4,000 איש טיפסו לפסגת האוורסט אבל רק כ- 1,000 איש חצו בשחייה את תעלת למאנש. זהו אתגר רציני ומעבר למרחק הארוך (34 ק"מ), האתגר האמיתי הוא ההתמודדות עם הקור (טמפרטורת המים היא 16 מעלות) לאורך כמה שעות טובות. האתגר הוא בעיקר מנטלי וצריך 'ראש חזק' והרבה מזל כדי לעמוד בו. אם מישהו משנינו הוא 'חזק בראש' זה סלי. אני יודע שעם הרבה עבודה על סגנון והתאקלמות לשחייה במים קרים, סלי יוכל גם לתעלה. הלוואי עליי רבע מכוח הרצון והנחישות שלו… אנחנו מסיימים את השיחה וקובעים להיפגש במשחה. אגב, בתמונה למעלה סלי בצילום מהגישרון דקות לפני חציית קו הסיום.

בבוקר המשחה אני פוגש בסלי ובמודי על הדשא יחד עם כל החבורה. סלי נראה שקט ובטוח בעצמו. מודי נראה טרוד ואני מבין שהוא לא יוכל לשחות ליד סלי והוא מחליט ללוות את סלי מגדת האסי. הדקות עוברות יחסית מהר ואני רואה את מודי ניצב ליד קו הזינוק וסלי במים. הזנקה וכולם יוצאים.

את סיפור המשחה משתי הזוויות, של התלמיד ושל המורה, תוכלו לקרוא כאן:
משחה נדב… ויהי מה!
לשחות במים פתוחים – משחה נדב

נותר לי רק להוסיף את הזווית הקטנה שלי. יש לי שתי תמונות שצרובות בזיכרון:
הראשונה של מודי בתחילת המשחה בכובע ליגיונרים שמצל על העורף, פוסע באיטיות על גדות האסי, טרוד משהו, מלווה את תלמידו בטבילת האש הראשונה שלו. השנייה, לקראת סיום, כשמודי מתהלך וחיוך מבצבץ בין שפתיו. אני זוכר שהדבר הראשון שחשבתי הוא "אם זה לא מורה טוב, אני לא יודע מהו מורה טוב". אני זוכר את כולנו מעודדים את סלי בקו הסיום ואח"כ הכל מתערבל לי בזיכרון…

המורה בליווי צמוד:

אתמול לפנות ערב אני מקבל מייל ממודי: "אהלן גדי, מצורפים שני מאמרים של סלי ושלי על משחה נדב". שני קבצים מצורפים למייל ולמרות הלחץ שלי לסיים את כל המשימות לפני הסופשבוע אני מפנה הכל ומתחיל לקרוא. אני מתרגש. כותב כמה מילים למודי ומחליט להעלות את המאמרים מיד לאתר. מסמס לסלי ומודי תוך כדי.

הנייד שלי רוטט ואני עונה בגרון ניחר משהו. "קרה משהו?". "כלום" השבתי לחברי הקרוב. אני שותק 5 שניות ולא מתאפק: "אתה יודע, החיים הם לא רק שחייה ומצד שני גם שחייה היא לא רק שחייה".

"טוב, טוב, תחסוך ממני את המנטרות המיסיונריות שלך. נשבע לך, השחייה הזו דפקה לך ת'מוח". אני מחייך ומשנה נושא. זה בדיוק אחד מהנושאים שזר לא יבין…
סלי מיד לאחר הסיום: