קודם כל, למי שלא יודע מה זה בכלל שלושה ימים – אנא צפו בסרטון זה:
אז מה זה לעזאזל שלושה ימים בשלושה ימים???
אני יודע, הכותרת נשמעת כמו הגדרה מתשבץ הגיון, מצטער, אבל תאמינו לי שאין שום הגיון באתגר הזה. באמצע נובמבר הקרוב, חבורה גדולה של שחיינים מתכוונים לשחות 10 ק"מ בים סוף מגבול ירדן לגבול מצרים. זה יקרה ביום רביעי, 10 ק"מ בים הכי יפה שיש לנו אבל זו תהיה רק ההתחלה. ביום חמישי אנחנו נשחה בים התיכון עוד 10 ק"מ, וגם שם זה לא ייגמר. בשישי כבר נהיה בימה ההולכת ונעלמת שלנו – הכינרת על מנת לשחות את עשרת הקילומטרים האחרונים במים המתוקים של הים הגלילי. עכשיו זה בטח כבר נשמע יותר הגיוני- שלושה ימים בשלושה ימים.
מסורת
בספטמבר 2009 חבורה קטנה הצלחה לעמוד בגבורה ובעיקר בהנאה באתגר לא פשוט – שלושה ימים בשלושה ימים. צליחת הכינרת לאורך ביוני האחרון הייתה מרובת משתתפים ומתעניינים (31 איש שחו 21 ק"מ). מאז הצליחה, לא עוזבים אותי. שואלים מה עם שלושה ימים… ביומיים האחרונים, יחד עם אריק פרי, החלטנו ללכת על זה גם ב- 2010!
מתי?
17-19 בנובמבר 2010 – רביעי, חמישי ושישי. סדר הימים ישתנה בהתאם לתחזית הגלים בים התיכון. קיים סיכוי שנתחיל בים סוף ונעלה צפונה וקיים סיכוי שנבחר בסדר שונה. התמונה תתבהר בימים שלפני האירוע.
טיול
אני חושב שזו המילה הכי נכונה להגדיר את שלושה ימים. ב- 2009 עשינו טיול נחמד שעבר מהצפון לדרום הארץ וסיפק חוויות לפחות לשנה שלמה. עכשיו אנחנו בעניין של עוד טיול. למי שחושש – אנחנו רפויים ואין לחץ של זמן ותחרות. פשוט שוחים בשלושה לוקיישנים. אף אחד לא שוחה עם סכין בין השיניים…
מי בקומבינה?
הרשימה לגמרי לא סגורה ואני מקווה שהיא תמשיך ותגדל ככל שיותר שחיינים ישמעו על הרעיון הפסיכי הזה. נכון לעכשיו יש קרוב ל- 20 מופרעים שהולכים על זה. אנחנו בונים על לפחות 50 ואף יותר!!! ולא, ממש לא חייבים להיות שחייני TI כדי להצטרף – כווווווולם מוזמנים!
מהירות, קצב ועוד
התכנית היא לשחות בסגנון שנקרא Expedition Swimming – דבוקה אחת של שחיינים, לעצור להפסקות אכילה ושתיה מתוכננות ומתוזמנות ולסיים כעבור 3-4 שעות ברוטו של שחייה.
בכפוף למספר הנרשמים בכל קבוצה, מתוכננות לשחות בכל ים שתי קבוצות: קבוצה שתשחה בקצב של 18-19 דקות לקילומטר. קבוצה שתשחה בקצב של 24 דקות לקילומטר. הפסקות מתוכננות: כל 50 דקות. את קבוצות השחיינים ילוו סירות ליווי וקייאקים.
עלויות
עלות ההשתתפות עדיין לא סגורה באופן סופי. עלות ההשתתפות בכל שלושת הימים תהיה בטווח המחירים 500-700. עלות ההשתתפות איננה כוללת רכישת מים, משקאות איזוטוניים וג'לים שתיעשה במרוכז. בכפוף לחסויות שנשיג, העלות יכולה להשתנות ותנוע בין 50-250 ש"ח למשתתף.
למותר לציין כי אנו נעשה הכל כדי להוריד את העלויות למינימום האפשרי!!!
הבהרות ומנהלות
– מספר המשתתפים מוגבל. נבקשכם לתקשר איתנו (ראו למטה) כמה שיותר מהר. – העדיפות הברורה היא לשחיינים שמעוניינים לשחות את כל שלושת הימים. – קבוצה איטית יותר (24 דקות) תיפתח רק אם יהיה ביקוש מספיק גדול לקבוצה. – למתאמני ושחייני TI תינתן עדיפות בהצטרפות לאחד הימים. – כל משתתף ידאג לסידורי נסיעה ולינה באופן אישי.
איך נרשמים?
שולחים מייל לשתי כתובות מייל אלו: aricpe@walla.com ו- gadi@ti-swim.co.il יש לציין במייל זמן ממוצע לקילומטר שחייה, פירוט לגבי רקע בשחייה ובמים פתוחים. כל משתתף יחתום על טופס הרשמה וימציא אישור ביטוח תאונות אישיות בתוקף, אישור בדיקה ארגומטרית ואישור רופא המאשר השתתפות.
היסטוריה
מי שרוצה לקרוא קצת על הפעם הראשונה שלנו, מסע שלושה ימים בשלושה ימים הראשון, מוזמן לצלול לטקסטים כאן (בסוף כל פוסט יש לינק לפוסט העוקב).
Challenges are what make life interesting; overcoming them is what makes life meaningful Joshua J. Marine
2. אימונים, שינויים הודעות ומוצרים חדשים. 2.1 שיעור עם גדי כץ. אחת לחודש נציע שיעור עם גדי כץ ומדריכים נוספים שכולו טכניקה עבור רמות שונות של שחיינים. יש להירשם מראש בטלפון 03-5400710 או במייל. השיעורים יתקיימו בימי שני ב- 09:00 בבוקר בקאנטרי רמה"ש והעלות לשיעור היא 70 ש"ח. השיעור הקרוב יתקיים ב – 18 באוקטובר והשיעור הבא ייערך ב- 22 בנובמבר. 2.2 קבוצות ילדים. יש לנו מספר מכובד של קבוצות ילדים השוחות כל השנה כחוג שחייה. עדיף שתצפו בילדים שלנו שוחים – כל מילה מיותרת – התמונות מדברות בעד עצמן (ותודה למדריכת TI אור טיברג על ההדרכה, הצילום והעריכה). ילדי TI שוחים לכל הפרטים – אנא פנו למשרדי TI: 03-5400710. 2.3 קורס מדריכים. אנחנו גאים להודיע שקורס מדריכי TI נוסף נפתח בדצמבר הקרוב. עדיין לא מאוחר להירשם. למעוניינים – אנא פנו ללימור קולמן ולנר במשרד או במייל. 2.4 TI בנהלל. במהלך אוקטובר TI התחילה ללמד גם בנהלל בהדרכתו של דניאל קציר, מדריך TI ושחיין המים הפתוחים הטוב בישראל (מדורג מספר 9 בעולם). לפרטים נוספים הקישו כאן. 2.5 שינויים במבנה אימוני המאסטרס. החל מחודש אוגוסט מבנה האימונים החודשי של קבוצות המאסטרס ישתנה לסירוגין: – שבוע בו כל האימונים הם אימונים עם דגש על הכושר הגופני (אימוני מהירות, אינטרבאלים וכד'). – שבוע בו כל האימונים ייערכו עם דגש על הטכניקה (בכל הרמות). אבי לוגסי קיבל את ההחלטה וערך מספר ניסיונות שהתקבלו במשובים חיוביים מאוד. יודעי ח"ן מספרים שבאימוני הטכניקה ניתן לראות את אבי נכנס למים…3. מבצעים מיוחדים ללקוחות TI. 3.1 חבר מביא חבר. יש לכם חברים שאתם רוצים לעזור להם ללמוד לשחות? הם זכאים ל- 10% הנחה מאיתנו ואתם? ולכן אתם מקבלים DVD "תלמד להיות דג" במתנה!. רוצים לדעת איך זה עובד? הכל כתוב כאן. 3.2 קורס ייעודי לטריאתלטים ב- TI. קורס מזורז בן 6 מפגשים. הקורס מתאים לטריאתלטים פעילים השוחים 750 מ' חתירה רצוף. מטרת הקורס: ייעול טכניקת השחייה, הפחתת מס' התנועות לבריכה ושיפור ההישגים בשחייה בפרט ובטריאתלון בכלל. פרטים נוספים ניתן לקרוא כאן.
4. עמוד החדשות באתר TI. אנחנו מעדכנים את אתר TI כמעט מידי יום. כדי לעקוב אחרי כתבות והודעות שונות אנחנו מזמינים אתכם לבדוק את עמוד החדשות באתר. מצורפים לינקים לשלושה מאמרים נבחרים:
5. שיעורי הדגמה קרובים. – קאנטרי רמת השרון. שיעור הדגמה הקרוב ייערך ביום ראשון ה- 14.11.10 בשעה 19:00. – הולמס פלייס בגרנד קניון חיפה. שיעור ההדגמה הקרוב ייערך ביום חמישי ה- 15.11.10 בשעה 20:00. – בבריכת היישוב נופית. שיעור ההדגמה הקרוב ייערך ביום שישי ה – 19.11.10 בשעה 12:00. – ספייס נשר כרמל. שיעור ההדגמה הקרוב ייערך ביום שלישי ה – 24.11.10 בשעה 20:00. – חדש! בבריכת היישוב נהלל. שיעור ההדגמה הקרוב ייערך ביום חמישי ה – 4.11.10 בשעה 19:006. עמודנו ב- Facebook. מי מכם שעדיין לא הצטרף, נשמח מאוד אם תעשו כן: לקבוצת TI ב- Facebook. לאורך זמן אנו מאמינים כי זו הדרך הטובה ביותר לשמור על קשר עם חברי הקהילה. נשמח אם תזמינו גם חברים-מכרים שלכם להצטרף לקבוצה.
כמו תמיד, מעודדים אתכם לשאול עוד ועוד שאלות במייל או בטלפון למשרדים: 03-5400710.
לא התאפקתי ואני מביא מבחר אנקדוטות ששוות איזכור (אולי).
סטופר
בחזרה, קצת לפני הנחיתה, עמי מכוון את שעונו לזמן ישראל. על הדרך הוא מגלה שהסטופר שלו המשיך לעבוד מהשנייה שקפצתי מחוף Shakespeare שבדובר לעבר צרפת. שנינו מחייכים ועמי עוצר את השעון מיד כשגלגלי המטוס נוגעים באדמת ארץ הקודש. הזמן? 49:34:47 שעות. 50 שעות לפני היינו במקום אחר לגמרי. בהרבה מובנים…
ביאליק
יום רביעי, 30 בספטמבר, 15:50, בהמתנה ליד מסוע המזוודות, אני מסמס לעומר ואבישי "אנחנו מוקי". אבישי מסמס שיר לאספנים: "ברוך הבא צולח התעלה ים כמו בריכה סגולה להצלחה ולנו הקור איננו פקטור"
ג'ורדן וקסמן מסכם
I was on track for a fast crossing, but the tide changed and swept me past the Cap. I ended up fighting and finally landing on the beach South of Cap Gris Nez in 14:06. I left it all out there. The water was 61F and the air around 51F. Lumpy, choppy and salty!! I am very tired, but extremely happy. Thank you for the amazing support and love, Jordan
זה המייל שג'ורדן כתב מיד כשסיים. עמי ואני קיבלנו אותו ברכבת שלקחה אותנו מדובר. החלטתי לפרסם את זה כשאכתוב את סיפור הצליחה. קיימתי.
אלן סמית
אלן, בחור אירי שפגשנו באתר הקראוונים, לא שתה אלכוהול 12 חודשים לפני הצליחה. אלן הוא אירי. הקרבה אמיתית. הוא שירת בתור מפרק פצצות בלבנון ביוניפיל, עכשיו כבאי. באוגוסט הוא היה מתוכנן לצלוח אבל מזג האוויר לא האיר לו פנים. אלן יצא ביום רביעי בלילה. כולנו עקבנו אחרי ה- tracker של הספינה שלו. הוא לא הצליח. כעבור שעה מההתחלה, אחד מחבריו המלווים החליק על סיפון הספינה ופצע את ראשו בחתך קשה. הפיילוט הפסיק את הצליחה כדי לפנות את הפצוע והבטיח לו צליחה נוספת בחינם כמה ימים לאחר מכן. סמית חזר לאירלנד ושב לדובר כעבור שבוע רק כדי להתאכזב שוב ממזג האוויר. אלן שלח לעומר מייל שהוא לא בטוח שהוא ינסה שוב. אסור לשכוח שמדובר בהוצאה כספית כבדה.
הונגרי באירלנד
ביום שלישי בלילה, 24 שעות אחרי שצלחנו, גאבור, שחיין הונגרי בן 29 שהתאמן עם חבורת האירים תחת שרביטה של אותה מאמנת, התחיל את הצליחה שלו. פחות מ- 13 שעות לאחר מכן הוא עלה על חופי צרפת. כמה דקות לאחר שסירתו עגנה בנמל דובר הוא אכל המבורגר וצ'יפס והחליק את האוכל עם כמה כוסות בירה. יש גם כאלה…
גאבור בפוזה מגרה:
מתוק
אחרי כמעט שנה של מקלחות קרות, נכנסתי הבייתה ומיד למקלחת. כיוונתי את ברז המים החמים ונתתי למים רותחים לשטוף אותי. עצמתי עיניים ונזכרתי במי התעלה. כמה קרים ומלוחים. וכמה מר הפה כשהאדרנלין שוצף בעורקים. ליקקתי את שפתיי. טעם מתוק מתוק. טעם של הצלחה. לא חושב ששווה את כל המלוח והמר. לא שווה. באמת.
אני לא זוכר הרבה רגעים מאושרים בחיי שמשתווים לעוצמת האושר שחוויתי כשעמי עלה על חופי צרפת. כל המתח של החודשים האחרונים והחששות מתפוגגים בחלקיק שניה אחד של הבנה. האתגר הזה עלה על כל האתגרים שחוויתי בשנים האחרונות. מתוק לי בפה. עשינו את זה! איזה כיף שזה מאחוריי…
קושי
היה לי קשה. הקור, הבידוד, הלילה, החשש ממחלת הים, האיקלום, המתח לפני ובמהלך הצליחה, המחשבות. הפחד. פשוט פחד. הרשימה אמנם קצרה אבל יש בה הרבה 'בשר' והרבה קושי.
אין לנו מה לפחד אלא מהפחד עצמו
הכי קשה היה לנצח את הראש שלי. ניצחתי ולמדתי דבר אחד או שניים על עצמי. חודשי הקיץ שקדמו לצליחה אופיינו בהדחקה. לא רציתי לחשוב על הצליחה. לא היה לי חשק לעשות את זה ולא הבנתי למה ולמי אני צריך להוכיח משהו. לא הבנתי למה עניתי כן ליוזמה של שלמה אמיתי. גם את המחשבה הזו הדחקתי. ההבנה שאני נוסע לצלוח ואין דרך חזרה היכתה בי ימים בודדים לפני הנסיעה. מהרגע שנחתתי באנגליה השלמתי עם הרעיון. שאני צריך לעשות את זה על הצד הטוב ביותר. להתמודד עם הקלפים שיחלקו לנו ולשחק כדי לנצח. כך עשיתי. בדיעבד, אני יכול לומר שברגעי האמת פעלתי כאילו מישהו אחר פועל מהגוף שלי. בדיוק כמו בסיפורים. שאף פעם לא סיפרו עליי. מצא חן בעיני הרמבו הרדום שהתחבא בי. אין לי כוונות להוציא אותו שוב לטיול.
מסלול הצליחה
בסופו של דבר, בסיוע זרמי הגיאות, שעון הגרמין שלי, שהיה על ה- Gallivant מראה ששחינו-עברנו קרוב ל- 50 ק"מ. המסלול דומה מאוד למסלול של צליחה אופיינית. קבלו:
כשירדנו מה- Gallivant, מייקל אורם נתן לנו 5 עותקים מהמסלול שלנו שהפיק מחשב הניווט שבספינתו. מצ"ב עותק סרוק של המסמך המקורי:
ביקורת בונה
לא באנו מוכנים לצליחה. Ranny from Golani זו מחמאה עבורנו. הנה מקבץ קצר ולא מייצג על המוכנות שלנו: – לא ידענו מספיק, לא היה לנו מושג לקראת מה אנחנו הולכים. – לא היה לנו ציוד מתאים. לא מעילי סערה, לא בגדים חמים. לעזאזל – לצליחה הבאתי את המגבת היחידה שקניתי במרקס אנד ספנסר שבדובר. דיוויד ואוולין נידבו לנו כמה מגבות ושמיכה. אחרי סבב שחייה אחד התנגבנו במגבות רטובות! אלמנטרי. אני הגעתי לדובר עם שני בגדי ים ושתי משקפות. כשראיתי את הרשימה שדיוויד ואוולין הכינו, הבנתי כמה לא מקצועיים היינו. כמה ישראלי מצידנו… – במשחה שליחים צריך להצהיר בטפסי הרישום שכל שחיין שחה שעתיים במים של 16 מעלות. שלמה אמיתי שלח לאורם מייל שמסביר לו שלא היה לנו המזל והתענוג כדי שהמים באיזורנו יגיעו לטמפרטורה הזו. שחינו כמה ימים ב- 17 ואז הטמפרטורה באמצע פברואר 2010 התחילה לנסוק מעלה. בעצם, אף אחד מאיתנו (למעט שלמה) לא שחה בטמפרטורות כאלו מעולם ובטח שלא שעתיים ברציפות. אבל רני מגולני שחה כמה שעות ב- 29 מעלות של הכינרת. הרבה יותר קשה… – ההמלצה החד משמעית לתרופה נגד מחלת ים היא Sea Legs. עשינו קצת מאמצים בכיוון של להשיג את התרופה אבל לא הצלחנו. הלכנו על אחרת. כל אחד מאיתנו קיבל משלמה כדור כל 8 שעות. יום אחרי שצלחנו שלמה מעדכן אותנו חגיגית שהיינו צריכים לבלוע 2 כדורים ולא אחד. מקצועיות הייתה ותהיה נר לרגלנו.
זמן הצליחה
צלחנו בזמן לא רע של 11:47 שעות. מהר יותר מהרבה צוותים אחרים. אבל. למיטב הבנתי, זמן הצליחה לא באמת משנה. אין כמעט צליחה שדומה לצליחה אחרת. אליסון סטריטר, מלכת התעלה (44 צליחות), צלחה ב- 9 שעות וצלחה גם ב- 22 שעות. אותה שחיינית והפרשי זמן כל-כך שונים. מה שממש משנה זה מזג האוויר ומצב הים: טמפרטורת המים, גובה הגלים, עצמת הגיאות, מהירות הרוח, מקצועיות הפיילוט ומזל. הרבה מזל.
לרצות מספיק
תהיו רפויים, משהו מעניין לשם שינוי: כל אחד שרוצה לצלוח את התעלה, ללא קשר לרמת השחייה שלו, יצלח בסופו של דבר את התעלה. בסולו או בשליחים. כל מה שהיא צריכה לעשות זה לרצות מספיק. בשבוע שקדם לצליחה שלנו, איש קטוע ידיים ורגליים חצה את התעלה עם תותבים וסנפירים. שנה לפנינו חולת פוליו משותקת צלחה את התעלה. ילדים בני 13 חצו את התעלה. כל אחד יכול אם הוא רק רוצה מספיק. את השאלה למה לרצות את זה אשאיר, כמו שופט בימ"ש עליון מדופלם, ב- 'צריך עיון'. רובכם תעדיפו 'צריך בדיקה פסיכיאטרית מקיפה'. רובכם צודקים.
יותר מזל משכל
היה לנו ים טוב. אף אחד מאיתנו לא חלה במחלת ים. לא הייתה כמעט רוח ורק בשעתיים האחרונות התחיל לרדת גשם. תנאים לא רעים. לשחות קילומטרים במים קרים ידענו. אז הצלחנו! וזה היה מתוק מתוק. אבל ביום אחר ובתנאים אחרים, אני לא משוכנע שהיינו יכולים לתעלה. או שכן. לך תדע.
שובר שיוויון
את זה השארתי לסוף. ובסוף צליחת התעלה היא בעיקר התמודדות ומאבק של האדם מול איתני הטבע. ובארסנל הנשק שעמד לרשותנו בהתמודדות מול התעלה, היה לנו, לישראלים (כמה אירוני), את נשק יום הדין. היה לנו את עצמנו. כקבוצה. מגובשת מאוד. אני יודע שזה נשמע כמו קלישאה חבוטה אבל ברטרוספקט, אם הייתה לי האפשרות, לא הייתי יכול לבחור קבוצה טובה יותר. היה שם קסם. הרבה קסם. וחברות, ערבות הדדית, שותפות גורל, דאגה, עזרה, תמיכה, הקרבה, עידוד, הומור, שכל, חוזק והתלהבות. שלמה, עומר, אבישי ועמי – אתם גדולים. לכבוד הוא לי להיחשב חלק מכם ולספר שאתם חברים שלי. זו הייתה חוויה גדולה מהחיים ואני גאה שהתמזל מזלי להכיר אתכם ולעבור את זה איתכם. תודה רבה לכם!
אכלנו ארוחת ערב מעט מתוחה במסעדה איטלקית נחמדה. ירד גשם אבל היה קר פחות. הווליום הקבוצתי היה נמוך בהרבה מהממוצע. ביום שבת היינו מתוכננים לצאת ב- 8 בערב של ראשון ומייקל אורם, הפיילוט שלנו עדכן במהלך השבת שחלון החצייה נדחה ליום שני. לקראת ערב הבנו שאנחנו צולחים בבוקר או בצהריים של שני. בראשון שחינו פעם אחת ובערב במסעדה קיימנו ראיונות מצולמים של 'לפני' לכל החבורה. כולנו מבינים שמחר זה היום. יום שני ה- 27 בספטמבר. מה קרה ב- 27.09 אני שואל את עצמי במיטה ולא נזכר באירוע משמעותי. הוא יהפוך למשמעותי מאוד עבורי, בדיוק 24 שעות לאחר מכן.
יום שני, בוקר
העמסת פחמימות רפויה במסעדת הבית שלנו ה- Beefeater. המסעדה הכי נורמלית במחוז דובר שמגישה ארוחת בוקר ראויה. בתור אחד שנהנה מהאוכל בצבא ואוכל גם מנה שנייה, אני יודע שבדובר אפשר גם לרעוב למוות. האוכל דיכאון. הכל טבול בשמן ותפל כמו באף מקום שביקרתי בו. אורם ביקש שנטלפן אליו ב- 9 בבוקר וכולנו יושבים קשובים מול שלמה שמטלפן מהשולחן הקבוע שלנו ליד החלון. Shlomo Amitai from the Israeli team speaking. שלמה מפרט. בכל פעם ששלמה אמר למייקל אורם את המשפט הזה (והוא הקפיד לומר זאת בכל שיחה עם אורם) – צחקתי. לאאאא. כאילו שיש עוד שלמה אמיתי שנמצא בקשר רציף עם אורם וגם הוא נמצא ברגעים אלו ממש בדובר. לא עוזר לי. שלמה מקפיד לציין. שחלילה לא יהיה בלבול. השלמה אמיתיים האלו – אי אפשר לדעת איפה הם יצוצו ומה הם עלולים לעולל. אורם מבקש שנגיע ב- 11:30 לנמל. כולנו גונחים.
רוב יושבי הכפר מגיעים להיפרד מאיתנו במגרש החניה – דיוויד, אוולין, דונאל, גאבור (שיצלח למחרת בהצלחה, ומיד שיגיע לחוף יוריד פיינט של בירה ויאכל המבורגר וצ'יפס), אלן סמית, סוואן הצרפתי שצלח ב- 2009 ושלושת מלויו של אלן – ג'ון, ג'ון וג'ון (המכונה קווין). ככה נראתה התעלה ממש לפני שיצאנו לנמל:
דגל
כמה ימים לפני כן, ביום שהגענו, דיוויד ואוולין מציינים שהם קנו את דגל ישראל (בפעם הראשונה). הנוהג הוא שדגל הלאום של השחיין/השליחים שהצליחו, מונף על התורן מיד עם קבלת הידיעה על צליחה מוצלחת. אוולין מציידת אותנו במגבות, בארגזי פלסטיק אטומים וגדולים ובמעילי סערה. היא מביאה את דגל ישראל ומזהירה אותנו שלא להישבר ולהתעקש ולעשות את זה. סדרת תמונות לא רפויות ודיון אם לקחת את הדגל או להשאיר אותו. Tradition דיוויד ואוולין מציעים, אנחנו מסכימים והדגל נשאר במחנה.
נמל דובר
הגענו ב- 10:30. כאילו שהיה לנו משהו טוב יותר לעשות. ממתינים. אחרי שעה ה- Gallivant, ספינתו של מייקל אורם מגיעה. אירי בלונדיני מרוח לבן עם שתי מלוות יורדים מסירה שעוגנת לידנו. 7 שעות במים וחוסר יכולת לעכל את האוכל גרמו לו לפרוש. עוד אחר ניכנס לסטטיסטיקה של התעלה ואני מנסה להדחיק ומצליח. אנחנו מעמיסים את הציוד, ג'יימס, איש הצוות של אורם קושר שקית זבל לסיפון ומצביע על הדליים בירכתי הסירה. אלו להקאות. "נהדר" אני ממלמל. ה- Gallivant:
אני מציץ בלוח הגאות שעל הרציף ולמד ששיא הגאות יהיה ב- 14:27. אורם תדרך אותנו שבשעתיים הראשונות נשחה מול הגאות ולכן השחיינים המהירים יותר צריכים לפתוח. הרעיון הוא שאם כבר לשחות נגד הגאות, עדיף לעשות את זה כשהגוף עוד רענן ומזג האוויר טוב. הספינה אוספת את גארי, פקח ה- CS&PF שאמור לאשר את הצליחה ולאשר כמובן תעוד ברשומות. גארי ואורם לבושים במכנסיים קצרים וכפכפים. אבל עם חולצה ארוכה. מלחיץ. ה- Gallivant דוהרת אל מחוץ לנמל ואני מתפשט ונשאר בבגד ים, כובע ים ומעיל. הפה שלי מר מאדרנלין. הנוהל הוא להגיע קרוב לחוף, השחיין הראשון קופץ מהסירה, שוחה לחוף, עולה למקום יבש ומתחיל את הצליחה.
פרוסת חלה מרוחה בדבש
הלב שלי פועם בטורים גבוהים. משום מה אני מצליח לגייס אופטימיות, ביטחון עצמי גבוה וגם קצת חוש הומור. באותו רגע הייתי בטוח שזה קטן עליי. קפצתי. לא קר לי בכלל. מנפלאות האדרנלין. אני עולה על החוף, מניף ידיים, שומע את הצופר, נעמד במים. משתין. מדווח-צועק לחפ"ק תוך כדי. השעון של גאבור מראה 12:46 בצהריים. אני פותח לאט מנסה להתרגל לטמפרטורה, ולמצוא קצב מהיר מספיק שבו אני מרגיש נוח לשחות שעה ברציפות. החבורה על הסיפון, משמאלי. אפשר לראות הכל אבל לא לשמוע כלום. המים והקור עוטים עליי שכבה מבודדת. כזו שגורמת למרחק של 2-3 מטרים להרגיש כמו כמה ק"מ. נתק כמעט מוחלט. המנוע של ה- Gallivant נשמע כמו רכב בהילוך ראשון שמלווה הולך רגל במהירות אפס. קצת גז, הפסקה, גז, הפסקה. אני מאבד את תחושת הזמן ולא יכול להציץ בשעון בתוך המים (עכורים מידי). אחרי 43 דקות הגנבתי מבט. עמי נעלם לי משדה הראיה ואני מניח שהוא מתכונן. קשה. קר מאוד. אבל אפשרי. עכשיו כל מה שאני צריך זה לא לחלות במחלת ים ואני על הסוס. יצאתי. אני מתפלל שהכדורים של שלמה נגד מחלת ים עובדים. אבישי עוזר לי להתלבש. אני רועד כמו משוגע ואחרי כמה דקות מתפנק על שתי כוסות תה. אבישי מציע לי פרוסת חלה עם דבש. אני מסרב. כמה דקות ואני מתחרט ומבקש חלה עם דבש. טעים וממלא באנרגיה. דחפתי עוד שתי פרוסות. הסבב הראשון עובר מהר. עמי מרגיש טוב, שלמה חותר במרץ, אבישי נלחם בהתכווצויות שרירים ועומר מפתיע עם קצב של 60 תנועות בדקה. הים טוב. אף אחד מאיתנו לא חולה. אניות ענק עוברות לידנו. כולנו נמצאים על הסיפון ויוצרים קשר עין עם השחיין שבמים. זה עוזר מאוד מאוד! אני מבקש שבפעם הבאה שלי במים, יודיעו לי בחלוף כל 10 דקות. אצבע אחת ל- 10, 5 לחמישים. השאר מאמצים את הרעיון.
שקיעה
ב- 17:46 אני מחליף את עומר בשחייה שתיקח אותנו אל תוך החשיכה. הים בסדר. קר לי יותר וה- 10 דקות הראשונות עוברות לי בטיל. בשלב מסוים אני מבחין שכולם מביטים לעבר האופק ומצלמים. אחרי כמה מבטים הבנתי. השמש צצה לה פתאום רק לשקיעה. כדור אדום שוקע אל תוך המים ואני סופר תנועות. יודע ש- 510 תנועות זה בערך 10 דקות. עמי מחליף אותי כשהוא עם סטיקלייטים חשמליים על הכובע ועל בגד הים. היציאה הרבה יותר טראומטית ואני רועד ללא שליטה. התחזית מדברת על ים שקט יחסית ואפשרות טובה לגשם קל. אני לובש שני זוגות מכנסיים ו- 6 שכבות לבוש, כובע צמר וקפוצ'ון ורוב הזמן כפפות. זה המתכון הכי בטוח לשחייה מהירה בסבב הבא.
צינה
הארבעה שעל הסיפון מתחלקים בדר"כ לשניים שצמודים לשחיין שיצא מהמים ושניים שיושבים בחוץ, על הסיפון בסמוך לשחיין ופשוט מביטים בו. כשאתה במים זה עוזר מאוד שמישהו מסתכל עליך ומעודד. שלמה יוצא מהמים עם מבט עצבני. "תפסה אותי צינה אחרי 40 דקות". אני לא בדיוק מבין על מה הוא מדבר אבל אני יודע דבר אחד או שניים על קור. זה לא פשוט. אח"כ, מרוב עצבים, אני שומע ששלמה זרק את בגד הים שלו לתעלה. שלמה שוחה:
אבישי עובר לג מאתגר. שוב התכווצויות ברגליים. זה גורם לו להפעיל יותר את פלג הגוף העליון מה שגורם לשרירי הכתפיים שלו לדאוב ביציאה. עומר מרגיש טוב ונראה טוב. המים זוהרים קצת מזרחן, לפני השוחים קופצים דגים. מקרלים. אני מפרק כמעט לבד שקית קשיו, פורס שמיכה על הסיפון הקדמי. מיידע את אבישי ועומר על כל 10 דקות שחולפות. הזמן טס על הסיפון. אני מתחיל להבין שאוטוטו אני נכנס שוב. קשה לי להיכנס אבל אני יודע שאם אצטרך – אוכל לעשות את זה גם עוד פעמיים ושלוש. קר לי מאוד.
הערכות
אחרי הסבב הראשון מייקל אורם דיבר על הגעה לצרפת בסביבות 1 בלילה. זו הפעם הראשונה שהבנתי שמצבנו טוב ומתחילים לדבר איתנו על הערכות הגעה. לקראת סוף הסבב השני, אחרי כ- 10 שעות שחייה, היינו רחוקים 5.5 ק"מ מהחוף. אני זוכר שנאמר שאפשר לעשות את זה בפחות משעתיים אם נשחה מהר. אני יודע ש- Cap Gris Nez היא נקודה קטנה והכל יכול לקרות.
יום שני, כמעט חצות
בחוסר חשק אני מתפשט. מאבטחים לי את הסטיקלייט לבגד הים ואני מפעיל את זה שמחובר לי למשקפת מאחור. אני מחליף את עומר. קררררר במים. מה חשבת? שזה רק במקרה נחשב לאחד האתגרים הקשים ביותר לאדם? אני מנסה להכניס קצת שכל לראש שלי וקצת פחות עשן דיזל. זה לא עוזר… את הסוף כבר כתבתי כאן.
היינו צריכים להיות שישיה. משחה שליחים רשמי של חציית התעלה כולל שישה שחיינים. על זה התכווננו. שלמה, עומר, אבישי, עמי, עוזי ואני. בשל מגבלות משפחתיות, עוזי תשובה, שהיה אמור להגיע יום-יומיים לפני הצליחה ולשחות בתעלה ללא איקלום לקור, נאלץ לבטל את השתתפותו כמה ימים לפני הגעתו המתוכננת. חבל גדול! עוזי הוא חבר קבוע במסדר והשתתף בכל טרלול שהגיתי עד כה. נוכחותו לעולם משרה ביטחון ואווירה טובה. חבל גדול… מעבר לצער והאכזבה שלנו, הבלת"מ הזה לא הוסיף לנו שעות שינה. זה אומר 'שהנטל' יתחלק עכשיו בין 5 שחיינים. שזה אומר שכל אחד מאיתנו ישחה יותר זמן ומרחק ושזמן ההמתנה בין מקצה למקצה יתקצר מ- 5 שעות התאוששות ל- 4 שעות. פנטסטי.קום.
מתמטיקה גבוהה
הגיל הממוצע – 48 שניים מאיתנו עברו את ה- 50 אבישי הוא גם החציון וגם הממוצע – 48 אחוזי שומן – מכובדים מינוס עומר ואבישי התחילו לשחות רק ב- 2009 שלמה שוחה למעלה מ- 40 שנה עמי שוחה להנאתו למעלה מ- 20 שנה גדי התחיל לשחות לפני 7 שנים טמפרטורת מימי התעלה – 16.5 פחות מ- 8 טבילות התאקלמות צלחנו בזמן של 11:47 שעות כל אחד מאיתנו שחה שני סבבים של שעה (גדי ועמי – עוד שעה בונוס אבל מי יספור אם לא אני) 6 שעות שחייה באור יום משך שהייה רצוף על הסיפון – 4 שעות בשעה 12:46 התחלנו לשחות 6 שעות שחייה בחושך עמי עלה על חופי צרפת ב- 00:33 ב- 28 לספטמבר 2010 2.5 שעות הפלגה חזרה מצרפת לנמל דובר 60% מאיתנו למדו TI ושחייני TI מובהקים 1 סירת ליווי 2 סטיקלייטים (אחד על הכובע והשני מחובר בסיכת ביטחון לבגד הים מאחור) 2 שנים ותק במים פתוחים 1 בגד-ים 1 כובע-ים 1 חורף של שחייה ללא חליפות נותנים 110% לוקחים 1 בשביל הקבוצה 2 קיבוצניקים לשעבר 2 טייסים 1 אלוהנו
מדהים
עומר ואבישי בעצם התחילו עם שחייה ב- TI לפני קצת יותר משנה. בשלהי 2009 הם התוודעו למים פתוחים. שנה אח"כ הם חצו את התעלה. אם זו לא הוכחה ש- TI עובד, אני לא יודע מהי הוכחה.
פנטסטי
זו המילה ששלמה וגם עומר השתמשו בה הכי הרבה פעמים בזמן שהייתנו בדובר. הכל פנטסטי: ארוחת הבוקר (למרות שהיא לרוב הייתה רחוקה מזה), טמפרטורת המים, הגשם, הקור, האוכל, המגורים, השתיה, הג'לים, ה- Maxim, המכונית, האנשים, האיזור. הבנתם… די מיאש לנסוע עם אנשים כאלו כשעמוק עמוק בפנים אתה יודע שהמילה האחרונה שבא לך להוציא מהגרון היא פנטסטי. בעיקר בכל מה שקשור למים… אבל זה היה ה- State of Mind של הקבוצה ואי אפשר היה להילחם בזה. ניסיתי. יודעים מה? "תחשוב טוב – יהיה טוב" זו לא רק סיסמה. זה עובד ועבד לנו…
סיר לחץ
הצליחה לא מתחילה כשהשחיין הראשון מתחיל לשחות. היא מתחילה הרבה לפני. בציפייה, בהמתנה, ביכולת לשלוט במוח שלך ולייצר מחשבות חיוביות ואופטימיות. כאלו שיגרמו לך להאמין שלצלוח את התעלה זה אפשרי. Doable בלע"ז.
למה סיר לחץ?
– הטמפרטורה בדובר צנחה כל יום בשתי מעלות. בשיא המערכת טמפרטורת המקסימום הייתה 10. זה לא גורם לך להאמין ששחייה בלילה קפוא זה משהו שממש, אבל ממש קטן עליך. – ההתמודדות עם הכניסות למים והיכולת לשאת שעה במים הקרים הייתה מאתגרת מאוד. – טמפרטורה חיצונית הולכת ויורדת בליווי משבי רוח ערים זה מתכון בטוח לטבילות טראומטיות. לכל אחד מאיתנו היו כאלו. – שמענו כמות גדולה, גדולה ממה שצריך לשמוע, של סיפורי כישלון וסיפורי צליחה הירואים. זה לא הפיתרון הכי טוב שאני מכיר להפגת מתח. – חוסר וודאות תמידי לגבי מועד הצליחה, אם בכלל. – החשש ממחלת ים שתגרום לנו להקיא את הנוזלים והאנרגיה על הסיפון וכתוצאה מכך תפקוד חלקי של כמה מאיתנו 'קצת' מלחיץ. – העובדה שעוזי לא ישתתף. – הראש משחק משחקים. יש לא מעט זמן פנוי למחשבות שליליות. – הערבות ההדדית או נכון יותר – שותפות הגורל ביננו, חברי הקבוצה, מיצרת לחץ שלא לאכזב ולהכשיל חברים. – שחייה בלילה. כל מילה מיותרת…
דינמיקה
חשוב לציין שמאחורנו, כחבורה, יש לא מעט אימונים משותפים בים ובבריכה. את הדינמיקה הקבוצתית במסע שלנו היה צריך לתעד בצורה מקצועית יותר. התפתחה דינמיקה טובה מאוד: תומכת, מפרגנת ומלאה בהומור. התפתח הווי משותף, הומור משותף וז'רגון משותף. למרות השוני האישיותי והפרש הגילאים, נדמה כאילו שנקודות המפגש לחיבור אמיץ וחזק תוכננו כך מראש. צוות מגובש. נו שיט. מזל גדול!
ספונטני עם חוש הומור
חוש הומור הוא כלי. קרדום לחפור בו. הוא מסייע להפיג מתח, לייצר אווירה טובה וחיובית ודרך מצוינת להעביר שעות המתנה. Garbage Time. אפשר לומר שצחוק הוא לא היה מרכיב שחסר לנו בדובר. צחקנו המון. כמו ילדים. משטויות. בעיקר שלי. עד שהגיע מועד הצליחה שלנו, ידעתי לא מעט מונחים מתחום הטיסה וקרבות אוויר הודות לעומר ולאבישי. מה שאפשר לי ללהג מונולוגים ארוכים שמכילים תיאורים, המון מונחים מקצועיים והדגמות עם הידיים. לקול מצהלות שאר החבורה.
Give & Take
אני חושב שחזרתי על המשפט הזה יותר מ- 100 פעמים במהלך היומיים שקדמו לצליחה. בכל מיני סיטואציות. בשלב מסוים זה גם התחיל להצחיק: You give 110% and you take one for the team חיקוי של מונולוגים של שחקני כדורסל/כדורגל בסיום משחק… חוש הומור עם ניחוח בטעם העיר דובר.
תיעוד ועדכונים בזמן אמת
אני יודע שלא מעט עקבו אחרנו באמצעות האתר, הפורום והדף שלנו בפייסבוק. החלטתי שעדכונים מהשטח יהיו בצורה של וידאו שעדיף כמובן מטקסט ותמונות. מסתבר שעצם העיסוק שלנו בצילום, בעריכה ובהפקה של הסרטונים, סייע לנו לשמור על ענין ולמלא חלונות של זמן מת והמתנה למועד הצליחה שלנו. רובנו שלחנו את הלינקים לקליפים ביוטיוב לכל חברנו והתגובות רק עודדו. ככל שעבר הזמן התמקצענו יותר והסרטונים, לדעתי, הפכו טובים יותר.
