כל הפוסטים של גדי כץ
צליחת הלמאנש בשליחים. מורשת קרב
מסלול השחייה
מסלול השחייה נקבע בעיקר ע"י הפיילוט – האיש שמוביל את הסירה המלווה. הוא מבוסס על תחזית מזג אוויר, מהירות השחייה ותיקונים קטנים וקריטיים של הפיילוט במהלך השחייה כדי להביא את השחיין/שחיינים לחופי צרפת. הגאות היא משתנה קריטי. לצורך הפשטות, כל 6 שעות זרם הגיאות משתנה והוא נע מדרום לצפון ו- 6 שעות אח"כ להיפך. הרעיון הכללי הוא לתת לשחיין להיסחף בזרמי הגיאות החזקים, מה שמאריך את מרחק השחייה שלא נעשה בקו ישר.
כך נראה מסלול טיפוסי של חצייה:
כך נראה מסלול טיפוסי של חצייה:
החוף הצרפתי לא מקביל לחוף הבריטי. הוא 'בולט' החוצה בנקודה מסוימת שנקראת Cap Gris Nez (CGN) ואח"כ 'בורח'-מתרחק מזרחה (בשני הצדדים) מה שהופך את השחייה לארוכה יותר. פיילוט טוב יהיה מסוגל להביא את השחיינים בדיוק ל- CGN עם זרם גיאות – צפוני או דרומי. אולם אם מהירות השחייה משתנה, סביר להניח שזה יפגע בתכנון של הפיילוט, מה שיגרום לשחיין לפספס את הגיאות/הזרם המתוכנן וברוב המקרים, בשל 'התרחקות' החוף הצרפתי, לראות את החוף של צרפת במרחק של 1-3 ק"מ ולא להיות מסוגל להגיע אל החוף. האופציה, אם אפשר לקרוא לזה אופציה, היא לשחות 6 שעות מבלי להתקדם – לחכות שהגאות תתחלף ואז, עם הגאות, להגיע לחופי צרפת. זו כבר צליחה שתארך כ- 18 שעות ומעלה. כאן תוכלו למצוא הסבר טוב ופשוט יותר.
התמדה
רוב הצולחים לא שוחים עם שעון ולרוב לא שואלים (וגם לא אומרים להם) מהו המרחק שנותר. המרחק לחוף הצרפתי פחות משנה, מה שמשנה זה האם ברגע האמת הגאות איתך או נגדך. אם נגד השחיין, חוזקו המנטלי הוא המשתנה שיקבע בין הצלחה לכישלון. העוצמות שיש לגייס כדי להמשיך, לא להיכנע לקור ולתשישות, הן עוצמות אדירות והתמדה ודבקות במטרה הופכות למבחן אופי אמיתי. יש מקרים רבים בהם ההחלטה להפסיק את המשחה מתקבלת ע"י פקח ה- CF&PF. היפותרמיה, הזיות, דיסאוריינטציה ומהירות שחייה אפסית הן עניין שבשגרה.
דונאל באקלי
דונאל, אירי בן 48, שחה 12 שעות, החמיץ את הגיאות שלא הביאה אותו עד לחופי צרפת 'ואכל' 6 שעות של שחייה מול חוף צרפת המתרחק ובורח. על הדרך, בגלל רוחות עזות, הסירה שלו ממש עלתה עליו ופגעה בו. פעמיים. צלעות חבולות, כתף וזרוע שלא יכלו לזוז אחרי הצליחה וחתכים בגב. מהפרופלור. סיפור אמיתי לגמרי.
בסופו של דבר, אחרי יותר מ- 19 שעות שחייה, דונאל הגיע לחוף רק כדי לגלות שהוא הגיע לגדת חול (Sandbank) שמאחוריה הייתה עוד רצועת ים של כ- 1.5 ק"מ. המשיך לשחות, לעמוד על חופי צרפת ולחזור בשחייה של כ- 3 מייל לכיוון סירתו המחכה. סה"כ מעל 21 שעות של שחייה ומאבק. לדונאל יש את 'הראש' המתאים. למעט מאוד אנשים בעולם יש כזה ראש ונחישות והתמדה.
בתמונות: דונאל לפני ואחרי 21 שעות במים.
בסופו של דבר, אחרי יותר מ- 19 שעות שחייה, דונאל הגיע לחוף רק כדי לגלות שהוא הגיע לגדת חול (Sandbank) שמאחוריה הייתה עוד רצועת ים של כ- 1.5 ק"מ. המשיך לשחות, לעמוד על חופי צרפת ולחזור בשחייה של כ- 3 מייל לכיוון סירתו המחכה. סה"כ מעל 21 שעות של שחייה ומאבק. לדונאל יש את 'הראש' המתאים. למעט מאוד אנשים בעולם יש כזה ראש ונחישות והתמדה.
בתמונות: דונאל לפני ואחרי 21 שעות במים.
ג'ורדן וקסמן
בן 47, יהודי קנדי שחי בארה"ב, כסגן נשיא בכיר בבנק ההשקעות מריל לינץ'. שחיין מעולה שב- 2009 יצא מהמים אחרי 15 שעות. "I had nothing left" הוא אמר כששאלתי האם היה יכול להמשיך לשחות נגד הגאות והגלים העצומים. ב- 2010 הוא הגיע באוגוסט לניסיון שני, שהה שבועיים בדובר והמתין למזג אוויר טוב שלא הגיע. חזר שוב מארה"ב בשבוע האחרון של ספטמבר ובסופו של דבר צלח בהצלחה. כשאנחנו נכנסנו לנמל בסביבות 3 בבוקר, ראינו את סירתו של ג'ורדן עושה את דרכה לכיוון צרפת.
The Bull
דונאל סיפר לנו חבר מהחבורה שלו שב- 2009 צלח בים קשה מאוד. השור. דונאל מספר שהוא הרוויח את הכינוי שלו ביושר עוד לפני ניסיון הצליחה שלו. אחרי 18 שעות, כשהוא נושם חצי אוויר-חצי מים מרוב תשישות, הפקח של ה- CF&PF הורה להוציא אותו מהמים. זה גם עלה לו ב- 4 ימי אשפוז לאחר מכן אבל מי סופר.
שיאנית עולם
באחד הימים יצא לנו לפגוש בשיאנית עולם. היא מחזיקה בשיא של החצייה הכי איטית אי פעם. 28 שעות של שחייה. מדובר באישה בשנות ה- 60, אשר שוחה לאט מאוד. אבל עם ראש חזק מאוד. היא עברה מספר מחזורי גיאות אבל בזכות כוח העמידה וההתמדה שלה – עשתה את זה! Perseverance אומר לי המלווה שלה בזמן הוא מגיש לה את המגבת. מדהים.
סיוטים
בחצי אוזן שמעתי את דונאל מזכיר סיוטים. מהצליחה. וסיוטים שהוא נכשל. זיעה קרה וכו'. תענוג.
ה- Tracker
בערך באמצע הצליחה שלנו קיבלתי אימייל מדונאל עם לינק לאתר בו ניתן לראות איפה ה- Gallivant ממוקמת בזמן אמת. בימים שלאחר הצליחה שלנו הצצנו באתר. מסלול ה- Gallivant הראה שהיא לא הגיעה והסתובבה בערך אחרי 60% מהדרך. מצאתי עוד שתי סירות שלא הגיעו לחופי צרפת. עוד שלושה שלא הצליחו להגשים חלום. ואלו רק כמה ימים בספטמבר. לא מדגם מייצג. בפועל אחוז הכשלונות גבוה יותר…
צליחת הלמאנש בשליחים. על לוויתנים וגמלים
סוף עונת התפוזים
כאמור, הגענו בשבוע האחרון של העונה. בכל סופשבוע במהלך העונה מגיעה פרידה סטריטר בת ה- 70+, האמא של הצולחים וגם אימה של מלכת התעלה אליסון סטריטר (44 צליחות) לנמל דובר ומחלקת הוראות לכל צולח. שחה 1:30 שעות! שחי 3 שעות. פרידה מחלקת את המרענן הרשמי של הצולחים – משקה אנרגיה מסוג Maxim בחינם בסופי שבוע.
בסופשבוע האחרון של העונה הגענו לפגוש בפלא לבית סטריטר. אישה מבוגרת מלאת מרץ ורצון, מחוספסת מהרוח הצולפנית של דובר ומשעות של ישיבה על החוף. כל 'תעשיית' הצליחה התכנסה באותו יום שישי על החוף בנמל דובר כדי לציין את סוף עונת 2010. הרוב המכריע היו במים והתחילו בהדרגה לצאת מהמים בזמן שאנחנו מתכוננים לכניסה רפויה. גברים ונשים, בגילאי 30-60.
בסופשבוע האחרון של העונה הגענו לפגוש בפלא לבית סטריטר. אישה מבוגרת מלאת מרץ ורצון, מחוספסת מהרוח הצולפנית של דובר ומשעות של ישיבה על החוף. כל 'תעשיית' הצליחה התכנסה באותו יום שישי על החוף בנמל דובר כדי לציין את סוף עונת 2010. הרוב המכריע היו במים והתחילו בהדרגה לצאת מהמים בזמן שאנחנו מתכוננים לכניסה רפויה. גברים ונשים, בגילאי 30-60.
ההבדל בין מנגל לברביקיו
אז מה ההבדל בין ברביקו למנגל? ברביקיו זה עם חולצה ומנגל בלי (תודה לאורי גרוס על התובנה).
אז על החוף המכוער של דובר, כשבחוץ טמפרטורות של מתחת ל- 14 מעלות ורוח מתונה מצליפה ומקררת, התכנסה 'התעשייה' למנגל של סוף העונה. המחשבה הראשונה שעלתה לי בראש היא שהם פשוט נראים כמו פינגווינים. לוויתנים ליתר דיוק. המון המון שומן. ולא קר להם. עומדים על החוף, אחרי היציאה מהמים, הרוח שורקת והם? הם בלי חולצה ומתנהגים כאילו שהם עושים מנגל בפארק הירקון באוגוסט. אני עם מעיל הסקי שלי וכובע צמר, מצטמרר קלות בעיקר מהמחשבה על השוני העצום ביני לבינם. אנחנו בכלל גמלים והם פינגווינים. אהממ… לוויתנים.
לוויתן ממין נקבה עומדת על החוף, טועמת 'קצת' מהאוכל. היא צלחה 33 פעמים ומשמשת כסגנית נשיא ה- CF&PF. בשלב מסוים היא החליטה שהיא מתלבשת. היא כרכה מגבת ענקית בגודל של אוהל 12 סביב הצוואר והחליפה את בגד הים בבגדים קצרים. אכן תמונות קשות יונית.
מאוקלמים מרחם
ואנחנו? אנחנו שזופים כמו ילידי פיג'י, מארצות החום אל חלונם. כאילו מעולם אחר. שוב ושוב השתעשעתי מהמחשבה שטמפרטורת מי הים בישראל, בדיוק באותה דקה, היא קצת מעל ל- 30 מעלות. כשסיפרנו על כך, השומעים התקשו להאמין/לתפוס עד כמה חם אצלנו ועד כמה הניגוד זועק לשמים. אני הייתי מזועזע.
עבורנו, הלבנטינים, המילה איקלום תופסת משמעות קצת חולנית בהשוואה לחברנו שנולדו אל תוך הקור. מאוקלמים עוד מהרחם. כבר אמרתי שקשה לי מאוד להכיל את הקור הזה?
סיכום הצליחה, פרק שלישי: התמצאות
סיכום הצליחה, פרק רביעי: על קור ורגישות
סיכום הצליחה, פרק חמישי: הצולח הממוצע
סיכום הצליחה, פרק שישי: לוויתנים וגמלים
סיכום הצליחה, פרק שביעי: מורשת קרב
סיכום הצליחה, פרק שמיני: הקבוצה
סיכום הצליחה, פרק תשיעי: הצליחה
צליחת הלמאנש בשליחים. הצולח – קווים לדמותו
אז מי אלו האנשים שיכולים לשחות במים של 16 מעלות לאורך 10-20 שעות ברציפות או שעה/שעתיים כל 4 שעות (שליחים)? הם לא סופרמנים אבל יש כמה מאפיינים פיזיים ומנטליים משותפים.
מבנה פיזי
אהמממ. לא מעט שומן על הגוף. שומן 'טבעי' או שומן שנצבר רק כדי להתאמן ולצלוח את התעלה. כמו שג'ורדן וקסמן הקנדי אמר: אין דרך בריאה להעלות אחוזי שומן. Ben & Jerry הפכו לחבריו הטובים. הרבה גלידה נכנסה אליו לפה. יש גם צדדים חיוביים לסיוט הזה. לפחות צד אחד…
גיל
הגיל הממוצע הוא מעל 40. אני חושב שגיל הוא פונקציה של חוזק מנטלי והיכולת לעבור את הצליחה היא בעיקר מנטלית. ההסבר השני הוא כספי: 'התענוג' הזה עולה לא מעט כסף. אנשים מבוגרים מבוססים יותר.
כושר גופני
היכולת לשחות שעה או 15 שעות ברציפות היא קודם כל יכולת אירובית אבל לא בהכרח יכולת אירובית פנומנלית או יוצאת דופן. ברוב המקרים היא נופלת מהיכולות של ספורטאי סבולת ממוצע.
מהירות שחייה
המהירות של השחיין פחות חשובה! היכולת המנטלית שלו חשובה עשרות מונים. היו לא מעט שחיינים מהירים שלא יכלו לתעלה. ביום נתון עם תנאי ים ורוח קשים, כל שחיין יתקשה לשחות מהר. אולם, שחיין עם יכולת מנטלית גבוהה, יוכל להחזיק מעמד במים לאורך זמן גם אם 'התענוג' יתארך בכמה שעות. בסופו של דבר הוא יפגוש את החוף. לכתוב את זה, זה הרבה יותר קל. לעשות את זה? רק מתי מעט יכולים. פחות ממספר האנשים שהיו אי פעם בחלל למשל…
איקלום
לרוב הצולחים יש רקורד מרשים של שחייה לאורך זמן בטמפרטורות קרות. זה נקראPolar Bear Swimming וזה קשה. מאוד קשה. עד שאתה מאוקלם. אז זה הופך לנסבל. חלקם גם מדברים על כיף. אני מעדיף סאונה. טעם אישי.
פגשנו לא מעט אירים שהתאמנו ב- 13 מעלות, אמריקאים שהתאמנו לאורך שעות בטמפרטורת מים של 10 מעלות. בקיצור – יש לא מעט חולים. חולים מאוקלמים.
אימונים
דונאל באקלי, אירי בן 47 מדרום מזרח אירלנד, שצלח את התעלה ב- 2010, מספר שמאמנת אירית מוערכת מאוד אימנה קבוצה של 7 שחיינים באירלנד לקראת צליחת הלמאנש. בשנה שלפני הצליחה כל אחד מהם שחה 2 מיליון מטרים, 2,000 קילומטר שזה בערך המרחק מתל אביב לדובר… 20 שעות בשבוע. מיליון מטרים היו בים הקפוא בטמפרטורת מים של 13 מעלות.
לפי הנחיות ה- CF&PF, הגוף המפקח על הצליחות, כדי להירשם לצליחת סולו או שליחים, יש להצהיר על שחייה רצופה של שעתיים (שליחים) ו- 6 שעות (סולו) בטמפרטורת מים של 16 מעלות ומטה. מן הסתם מי ששוחה 6 שעות במים קרים, שחה לא מעט באימונים שלו…
הראש
האיבר הכי חשוב אצל כל צולח.
לשחות 12-20 שעות בקור, לבד, באמצע הים העכור והאפל, בלילה וביום, להמשיך ולא לוותר, להתעלות על כאבים ולנצח שדים, להיות מוכן לשחייה של 6 שעות מול חופי צרפת ולא לגעת בהם, לעמוד במפחי נפש, מול איתני הטבע ובבדידות האיומה.
את כל אלו אפשר לעבור רק אם אתה יודע איך למנוע מהראש לשחק משחקים, אם אתה יודע איך ללמד את הגוף שלך לשאת את הסבל ובעיקר, אם אתה יודע לגרום לראש שלך לשכנע את הגוף שהוא יכול. שלא לפרוש. תעצומות נפש גדולות מימדים.
על הראש של השחיינים קמות ונופלות צליחות. לא על הכושר שלהם או מהירות השחייה.
בתמונה: לוח מחיק שאיש צוות כתב עליו מסרים לצולח. זהו המסר האחרון שנכתב לו לפני שצלח בהצלחה…
סיכום הצליחה, פרק שלישי: התמצאות
סיכום הצליחה, פרק רביעי: על קור ורגישות
סיכום הצליחה, פרק חמישי: הצולח הממוצע
סיכום הצליחה, פרק שישי: לוויתנים וגמלים
סיכום הצליחה, פרק שביעי: מורשת קרב
סיכום הצליחה, פרק שמיני: הקבוצה
סיכום הצליחה, פרק תשיעי: הצליחה
צליחת הלמאנש בשליחים. סרטוני וידאו – חלק שני
החלק השני מבית היוצר של עמי גינזבורג:
צליחת הלמאנש בשליחים. שיעורים על קור ורגישות
דברים שלמדתי על קור
יש דברים שלא שוכחים. שנצרבים בזיכרון לתמיד. אני למדתי על קור לא מעט. על בשרי. תרתי משמע. תכף תבינו.
טמפרטורות
אנחנו מגיעים לדובר ומזג האוויר נוח. דיוויד אוסף אותנו בחולצה, מכנסיים קצרים וכפכפים. אני מרים גבה אבל מחליק. אם מישהו היה מתלבש כך בת"א, ביום של טמפרטורות מקסימום של 18 מעלות הוא היה מסובב אחריו לא מעט ראשים ברחוב. בדובר זה הסטנדרט פחות או יותר. ילדים בני שנתיים-שלוש לובשים סנדלים וקצר. אני הייתי עם סוודר, חולצה ומכנסיים ארוכים. היה לי קר. בכלל, אני טיפוס שתמיד קר לו. יצוק בדיוק לפי תבנית של צולחי התעלה. אבל להיפך. בדרך כלל אני סובל. חלילה לא בשקט. עם הרבה מאוד רעש ודרמות. למדתי לחיות עם הקור ולנצח אותו. אבל סבלתי בכל דקה…
הגרמנים צולחים
אחרי התמקמות בקרוואנים, צעדנו 70 מטר עד לשפתו של הצוק בדובר. מזג אוויר מושלם לצליחה. אין ענן בשמים. הים – "שמן". אין רוח. השמש מצליחה לחמם אותנו גם לפני השקיעה. אנחנו למדים מאוולין ששישיית שליחים גרמנית (Relay) נמצאת במים והם צפויים לסיים בשעות הקרובות. אנחנו מקנאים ומתפללים למזג אוויר דומה לזה של הגרמנים. קיבלנו פחות טוב מהגרמנים. אגב, הם הצליחו לצלוח ב- 13:45. נקמת העם היושב בציון לא איחרה לבוא…
זה נראה ככה:
המפלס
אחרי יום שלישי האביבי של 22 בספטמבר הטמפרטורות החלו לצנוח. מיום ליום מזג האוויר הפך קר יותר ורטוב יותר. עבור לבנטינים כמונו, העדר השמש משפיע ישירות גם על מצב הרוח. הקור גורם לראש שלי לשחק משחקים שאסור לשחק אותם לפני כזה מבצע. בשיא המערכת, סביב יום שבת, ישנתי עם שתי חולצות ארוכות בלילה ועדיין התעוררתי מוקדם מאוד בשל קור. טמפרטורות המקסימום ביום שבת היו סביב ה- 10. קר יותר מכל יום חורפי בת"א. המים שמרו על רפיון קבוע של 16.5 מעלות.
כמעט בכל בוקר יצאתי לריצת בוקר של 50 דקות. הריצה הזו, על קו הרכס של דובר, התבררה לי בדיעבד כאחד הדברים הכי נכונים שעשיתי במהלך השהות שלנו בדובר. היא עזרה לי להתחמם, לשפר מהותית את מצב הרוח, לסדר לי את הדברים בסדר הנכון בראש ולהעריך את הטמפרטורה החיצונית מבעוד מועד – עוד לפני הכניסות למים.
כמעט בכל בוקר יצאתי לריצת בוקר של 50 דקות. הריצה הזו, על קו הרכס של דובר, התבררה לי בדיעבד כאחד הדברים הכי נכונים שעשיתי במהלך השהות שלנו בדובר. היא עזרה לי להתחמם, לשפר מהותית את מצב הרוח, לסדר לי את הדברים בסדר הנכון בראש ולהעריך את הטמפרטורה החיצונית מבעוד מועד – עוד לפני הכניסות למים.
מקלחות קרות
אף אחד מאיתנו לא התקלח במים חמים בחודשים האחרונים. במהלך חודשי החורף וגם בקיץ, ברז המים החמים שלי לא הופעל. בשיא הקיץ הטמפרטורה הייתה מעל 28 מעלות. בחורף 'קצת' פחות. החלום על מקלחת חמה בלי רגשות אשם היה החלום הרטוב שלי. בשני המובנים.
תגיד לי מי החברים שלך ואומר לך…
שומן משפיע מאוד על הרגישות לקור. למעט אבישי, מעולם לא ראיתי את שאר החבורה רועד (את הלינקאג' תעשו בעצמכם). מעולם. אני זוכר שאבישי ואני רעדנו בחורף התל אביבי (רעידות רפויות) אבל אני לא זוכר את עמי, שלמה ובטח שלא את עומר מתלוננים על קור. שלמה תמיד אמר שהוא מרגיש פנטסטי ואני קיללתי אותם בלב בלי חשבון.
עם החבורה הזו נסעתי. סמן קיצוני מובהק. את כולם ראיתי סובלים מקור במהלך המסע. מן המוסכמות והמפורסמות שאת הנקמה יש להגיש קרה. היא הייתה קרה מידי. סימנתי V קטן לעצמי.
רעידות קלות עד מתונות
מבחינתי, שחייה בטמפרטורת מים של מתחת ל- 19 מעלות, מתאפיינת בתופעה 'מגניבה' ב- 10 עד 20 דקות הראשונות מיד ביציאה מהמים. אני רועד כמו מטורף. התרגלתי. גיליתי שזה מצחיק בטירוף את כל מי שלא רועד. שיהנו. אני לא.
הרעידות הן מנגנון חימום טבעי של הגוף שגורם לו להתחמם ככה בנטורל. זה קורה כשדם קר, שהיה מצוי בגפיים במהלך השחייה, מתחיל לחזור בזרם הדם הורידי לכיוון הלב והליבה. זה מקרר מהר מאוד את הגוף וגורם לרעידות שהן תגובת הנגד.
אין דרך טובה להתגבר על הרעידות אבל אם מתלבשים מהר מאוד (5 דקות מקסימום) ומכסים את הליבה בכמה שכבות, הרעידות תיפסקנה מהר יותר. משקה חם יעזור בעיקר לחמם את הלב. פחות את הגוף. הקילר אפ – התלבשות מהירה ואיזור מחומם בסמוך ליציאה מהמים.
התאקלמות
יש סיכוי טוב לשחיין שלא מאוקלם למים קרים, להיכנס להיפוטרמיה – ירידה בחום הגוף (ירידה של 4 מעלות מביאה למוות) תוך זמן קצר. הסוד הוא לאקלם את הגוף לאט לאט כך שהוא יוכל לעמוד בקור לאורך זמן. הגוף של שחיין מאוקלם יידע, כתוצאה מהאיקלום, לשמור על הדם החם סביב הליבה והאיברים החיוניים (Vital Organs) ויעביר מעט מאוד דם לכיוון הגפיים. זה יאפשר לו לשחות במים קרים לאורך זמן…
איך מתאקלמים
שחיין המנוסה בשחייה במים קרים, יוכל לאקלם את הגוף שלו תוך מספר כניסות (4-8). מייקל אורם, הסקיפר (מכונה Pilot) יעץ לנו כשפגשנו אותו, להכניס את הגוף ל- Stress של הכניסה למים כמה שיותר פעמים ביום. מכיוון ששחינו משחה שליחים, בו זמן המקסימום לשהייה במים הוא שעה, משך הזמן פחות משנה ו- 30-60 דקות שחייה בהחלט מספיקות לאקלום.
כניסות נוספות למים באותו יום בהפרשי זמן של כשעתיים מומלצות מאוד ולמען האמת, מעבר לחוסר הרצון הבולט להיכנס למימי הנמל החומים והקרים, הכניסה השנייה פחות טראומטית.
פעם ראשונה בים
נכנסנו למי נמל דובר ביום השני. היה יום חם והשמש חיממה וליטפה. צולחת שוודית שצלחה סולו בדיוק 24 שעות לפני, שכבה על החוף ודאגה לעדכן אותי שבטבילה הראשונה אנחנו הולכים לצרוח. לא בדיוק צרחנו אבל המים היו קרים. ממש קרים. פעם ראשונה שאני שוחה במים בטמפרטורה שהיא מתחת ל-17 מעלות. השוודית געתה מצחוק. שחיין יפני עם רקורד של שתי צליחות שליחים וסולו אחד התפנה להסביר לי את המסלול המומלץ. בתנועות הראשונות פשוט שתיתי מים – התגובה הראשונית היא לנשום. קצת קשה לנשום אוויר כשהפה במים. מים עכורים מאוד. ומלוחים מאוד. וחומים מאוד. נשארנו 47 דקות ואני יוצא ומציין לעצמי שהשד לא נורא כל כך. בטח. תוך 5 ימים וצלילה של 10 מעלות השד חזר להיות נורא. אחד-אפס לקור.
בתמונה: השוודית ואנחנו. צילם: עמי גינזבורג
מחשבות מהמקלחת
לרוב התקלחתי בלילה, ממש לפני השינה. חדר המקלחת לא בדיוק חם והדבר הראשון שחשבתי במקלחת הוא איך לעזאזל אני מתכוון להיכנס באמצע הלילה למי הים הקרים כשאני קופא במקלחת עם מים חמים (המים הקרים היו קפואים והחשש מהתקררות לפני הצליחה, גרם לי להחליט להתקלח במים פושרים).
בדיעבד הבנתי שעל זה בדיוק כולנו חשבנו רק לא טרחנו לשתף. הרעיון הכללי הוא להפיג חששות, לא לייצר אותן. סבלנו בשקט בלי לספר לחברה.
סיכום הצליחה, פרק שלישי: התמצאות
סיכום הצליחה, פרק רביעי: על קור ורגישות
סיכום הצליחה, פרק חמישי: הצולח הממוצע
סיכום הצליחה, פרק שישי: לוויתנים וגמלים
סיכום הצליחה, פרק שביעי: מורשת קרב
סיכום הצליחה, פרק שמיני: הקבוצה
סיכום הצליחה, פרק תשיעי: הצליחה
