רקע
ביום הולדתי ה- 35 לא ידעתי לשחות. מה זה לא ידעתי לשחות? מסתבר שההגדרה של "לא יודע לשחות" היא די חמקמקה. למי ששוחה מאות מטרים בלי בעיות מיוחדות זה נראה ברור, אבל בסביבתי הקרובה מצאתי כמה סוגים של אנשים שמצהירים על עצמם: "אני לא יודע לשחות":
1. אלה שמרגישים כמו דג במים, ללא כל פחד או מורא, אין להן בעיה עם אגף העמוקים בבריכה או עם להיכנס לים גם מעבר לגובה הברכיים. רק מה? הם לא יודעים להתקדם במים יותר מ- 10 מטר רצוף.
2. אלה שיודעים לשחות באיזשהו סגנון, בדר"כ חזה, אבל מבחינתם הם לא יודעים לשחות כי הם שוחים עם ראש בחוץ ו/או נורא לאט וזה מרגיש להם לא רציני.
3. אלה שיודעים לכאורה לשחות חזה, אבל רק בסביבה סטרילית (וגם, עדיף לא בעמוקים). אם רק תיגעו בהם הם ייצאו מאיפוס ובטח אין מה לדבר על התמודדות עם ים וגלים או על לסדר את המשקפת למשל תוך כדי שחייה.
4. אלה שאשכרה לא יודעים כלום מכלום, בחיים לא נכנסו למים מעבר לגובה הברך, וגם זה היה בתיכון, כי הכריחו אותם לחצות איזה זרזיף בטיול השנתי.
5. אלה שמפחדים מלהכניס את הראש מתחת למים.
6. ויש כמובן גם כל מיני שילובים.
רוב חיי הייתי באזור 4. ממש בשנה האחרונה עברתי לאזור 3.5 באדיבות איזה מורה פרטי ונתקעתי שם. כמה אפשר לעשות חצי בריכה חזה ולחזור בלי להרגיש שזה זז לאנשהו (למזלי, הבריכה אצלי בקאנטרי היא בגובה עמידה עד אמצע המסלול)? בנוסף, נרשמתי לקורס עם כושר גופני מחפיר ועם גמישות מביכה… לכאורה, לקוח קשה.
לרובנו, ה"לא יודעים לשחות" (אבל רוצים לדעת), יש מליון סיבות למה לא עשינו עם זה כלום עד עכשיו. כי ניסיתי כבר פעם אצל כמה מורים פרטיים ולא הגעתי לשום דבר. כי לך תתחייב עכשיו על שעתיים פעם בשבוע למשך שלושה חודשים. כי אני לא יודע לאן להתקשר. כי ממילא אין לי איפה להתאמן. כי עכשיו קיץ, אני אלמד לקראת הקיץ הבא. כי עכשיו חורף, אני אלמד בקיץ. כי לא בא לי להתפדח. כי אני מפחד. כי אני לא רוצה בקבוצה. כי שיעור פרטי זה יקר. כי היום לא מתאים לי, אני אתקשר מחר. כי אכלו לי, שתו לי ויש לי ערפל בקיטבג. תירוצים לא חסר.
אחרי שהתגברתי על כל התירוצים, וגייסתי מספיק מוטיבציה ותמיכה מבית, הרמתי טלפון ל- TI. משם זה קל. באמת כל מה שנדרש זה לרצות. לכל השאר, TI דואגים.
הטלפון, אגב, כדי להרוג את תרוץ ה"אני לא יודע לאן להתקשר" הוא 03-5400710.
השיטה
כמה דברים שהם מעבר לטכניקת השחייה. נקודות שאני התחברתי אליהם ב- TI ולא עוסקות בטכניקה גרידא. לטעמי זה נותן ערך מוסף.
I. שיפור מתמיד
הכוונה היא שגם עכשיו וגם בשנים הבאות, השאיפה היא להמשיך ולהתקדם. להמשיך ולהשתפר כשחיין. עצם השיפור המתמיד, זאת המטרה. כל משחה אמור לשפר אותך כשחיין. כל פעם שנכנסים למים, משתדלים לצאת אפילו טיפל'ה יותר טובים. כך הדרך הופכת להרבה יותר נוחה לעיכול. לי לפחות יותר קל ללכת על התפיסה הזאת מאשר להציב יעדים שנראים בתחילת הדרך לא סבירים (כלומר, אני שוחה בקושי 100 רצוף, איפה אני ואיפה שלושה ימים בשלושה ימים?!?). אני ממש ממליץ לראות את ההרצאה של טרי שעוסקת גם בזה ביוטיוב. יש לה שישה חלקים, שווה לראות את כולם.
II. שחיה מודעת
בכל דחיפה מהקיר, בכל כניסה למים, צריך להיות ברור על מה מתמקדים. מה המטרה של התנועה הבאה, הבריכה הבאה או המשחה הבא. זה יכול להיות בריכה (או כמה בריכות) של התמקדות בנשימה מהצד החלש, או התמקדות ברוחב הפיסוק או יציאת היד מהמים או השד יודע במה. אחד היתרונות הגדולים של המודעות (לטעמי לפחות) היא שהאימון לא משעמם. במקום לבוא, לספור בריכות וללכת, האימון מתחלק לסטים קצרים, החשיבה ממוקדת באימון אבל במשהו אחר בכל סט. ככה גם קל יותר לדעת ולעקוב מה כבר "יושב" ועל מה צריך לעבוד.
III. יש מתודה
ב- TI, יש קורסים מוגדרים היטב עם התחלה, אמצע וסוף. הקורסים תחומים בזמן והתוצאות מוגדרות בתחילת הקורס ומושגות (אני מניח שכמעט תמיד) בסופו. זה לא מובן מאליו. במקומות רבים אחרים שמלמדים לשחות זה מתחיל באבחון או משהו בסגנון ונמרח למי יודע כמה שיעורים ללא הגדרת יעדים ברורה.
תהליך לימוד
בכל תהליך לימוד, בין אם זה שפה חדשה, מקצוע חדש, תנוחה חדשה ביוגה או שחייה, יש שלל נקודות שמסייעות לתהליך הלימוד. הנה כמה תובנות שלי בנושא מזווית הראיה של לימוד שחייה ב- TI.
I. תרגול, תרגול, תרגול
בסוף השיעור הראשון, בוריס (עליו, בהמשך) ביקש שנתאמן לפחות פעמיים 20 דקות עד השיעור הבא על מה שתרגלנו בשיעור. בהמשך הוא חזר והדגיש את הבקשה לאורך הקורס. צודק. אין לזה שום תחליף. חלק ניכר מהתרגילים נראים בלתי אפשריים בתחילה (וגם מרגישים בלתי אפשריים בניסיון ראשון). אחרי כמה תרגולים פתאום זה עושה שכל והכול מסתדר. אין פה קיצורי דרך.
II. סבלנות
אין פה קסמים, השיטה עובדת אבל זה לוקח זמן. קורה שנתקלים במישור, לא חשים שיפור ומרגישים תקועים. עצם הידיעה שיש מישורים בדרך כבר עוזרת. בסוף המישור תמיד תבוא התקדמות ביכולת ומעבר לרמה יותר גבוהה. קורה גם שמשהו ספציפי במהלך השיעורים לא מסתדר. אצלי זה קרה כשבוריס ניסה לשכנע אותנו שהתזמון של הרגליים הוא בעצם טבעי ו"כמו הליכה". איזה הליכה ואיזה אבטיח. לקח לי שבועיים רק להתחיל להתאים יד לרגל. זה לא נראה לי הגיוני, לא הסתדר לי, לא הצלחתי, השתגעתי, קירטעתי בריכה אחרי בריכה בלי לראות את הסוף. סבלנות. מנסים עוד פעם ועוד פעם, רואים כמה סרטונים, מנסים שוב, שואלים את בוריס שוב ופתאום זה נתפס. ואז, אגב, זה תענוג…
III. מקצוענות
היה לי פעם מנהל שחזר וטען ש- "עצם ההתעסקות, זאת מקצוענות". מה רוצה לומר? אני חושב שמאוד עוזר לצאת מגבולות הקורס. מאוד עוזר לקרוא מאמרים, בלוגים, לראות סרטונים של
שינג'י שוחה בריכה בתשע תנועות באלגנטיות בלתי אפשרית, סרטונים של GoSwim (הם לא TI אבל יש להם סרטונים נהדרים), סרטונים של מדריכים, לקרוא בבלוג של טרי ועוד ועוד. זה מוסיף נופך ללימוד שאני חושב שעוזר. זה עוזר בעיקר בלהכניס את הלימוד לקונטקס רחב יותר ולראות את הדרך כולה ואת התמונה הכוללת…
בוריס
התמזל מזלי ולמדתי את רוב הקורס עם בוריס. איזה אלוף. מדריך מסודר, דידקטי, מלא ניסיון, מלא טיפים, מלא תובנות, מלא סבלנות. תענוג.
אחד הדברים שאהבתי אצל בוריס, זה שהוא לא התרגש מפחדים שלי ומהתנגדויות שצצו. דוגמא (מופרכת, אבל ממחישה את הנקודה) שחזרה על עצמה בכמה וריאציות:
בוריס: "…טוב, עכשיו אותו דבר אבל עם יד ימין על העקב השמאלי ויד שמאל לא זזה. ותשתדלו להיות רפויים, אתם לא רפויים."
עפר: "אבל אני אשקע…"
בוריס: "אתה לא."
עפר: "נראה לי שכן…"
בוריס: "אתה לא, קדימה."
בוריס תמיד יצא צודק. איכשהו הוא תמיד גם מביא את התרגיל הנכון שמשפר בדיוק את מה שלא עבד לך.
מכיוון שבוריס התחתן במהלך הקורס, זכיתי גם להכיר שני מדריכים נוספים שמילאו את מקומו. מהמעט שהתרשמתי, גם הם נהדרים, איש איש בדרכו. מיכאל בישירות שלו ועידן שטרח לשים דגש גם על תחושת המים ועל Sculling למשל לא פחות מעל השחייה עצמה.
