כל הפוסטים של גדי כץ

אודות גדי כץ

מייסד TI ישראל

ראש של שחיין

שלושה ימים בשלושה ימים, אלי פרידמן – סיכום אישי

הכל, , , , , , , , , ,

מאת: אלי פרידמן, שחיין, ספטמבר 2009

ראשית – תודה רבה! השתתפתי כבר בהרבה מאד (מאד!) ארועי ספורט – תחרויות שחייה ואתלטיקה, אליפויות, משחים ומרוצים, עשרות טריאתלונים ועוד. ועדיין, 3 ימים ב- 3 ימים היה יוצא דופן. זה באמת היה עבורי סוג של מסע, שהחל לא ב- 23.9.09, אלא כמה שבועות לפני. חוויה ייחודית שכמו שנאמר, תישאר איתי לתמיד. אז שוב, תודה גדי, על היוזמה, הארגון והחברות עם מי שלא הכרת כלל עד לא מזמן…

כשאני חושב על החוויה של 3 ב- 3, אני רואה 3 (כמובן…) מישורים בהם עברתי דרך מיוחדת בעקבות האתגר:

I. אני והשחייה…
כמישהו עם רקע עמוק למדי בענף השחייה, לא חשבתי שדווקא כאן אלמד משהו חדש… אבל למדתי לא מעט, וכמובן, בדרך הקשה. מאחר ואת עיקר המאמץ בהכנה לטריאתלון אני משקיע ברכיבה וריצה, התרגלתי להסתפק באימוני שחייה קצרים ואינטנסיביים (40 דק', פעמיים בשבוע, כסאח…). לקראת האתגר, הארכתי, כמובן, את האימונים, והורדתי קצב. למדתי לשחות לאט – ואז יותר לאט – ואז עוד יותר לאט… עד שאחרי 4 שבועות, ברגע האחרון ממש, תפסתי – אם אני רוצה לשחות 3 שעות רצוף, הקצב צריך להיות כזה שבו לא נוצר שום חוב חמצן. צריך להיפרד מהאינסטינקט של קצב "טוב", שבו אני "מרגיש" את הטמפו של השחייה, את השקעת הכח… אחרת, אחרי שעה או שעתיים, החשבון מגיע – או בשרירים, או כבחילה, או בכל דרך אחרת בה העומס המתמשך "דולף" החוצה. אז למדתי לשחות לאט, וארוך, והרבה…
עקב מגוון התקלות הפיזיות שחוויתי בתקופת ההכנה (הקצרה מדי, כמפורט בהמשך), למדתי גם לשלוט באספקטים מסוימים של אופן השחייה שלי, בדרך שעד היום לא הכרתי (או לא נזקקתי…) – לחלק עומסים בין הכתפיים, להעביר עומס מכתף אחת (זאת שכואבת) לשנייה, לווסת את העצמה של כל גריפה (או שלבים שונים של הגריפה) ועוד – בהחלט חידושים מפתיעים עבור מי שמבלה בבריכה כבר קרוב לארבעה עשורים וחשב שהוא מכיר כבר (כמעט) הכל…

II. אני וגופי…
בחודשים האחרונים, כחלק מעונת הטריאתלון ה"רגילה", חוויתי סדרת תקלות, כגון וירוסים, בעיות גב, דלקות בשריר ובעצב וכו'. עד ששמעתי על האתגר, ועד שהגעתי למצב שיכולתי להתחיל להיערך לקראתו, נותר לי בקושי חודש להתכונן. אז מה עשיתי?
עליתי משלושה וחצי ק"מ בשבוע (2 אימונים של 1,700מ') ל- 30 ק"מ בשבוע תוך 4 שבועות… הגוף שלי, שכמו שאמרתי היה גם ככה במצב גבולי, לא אהב את הרעיון בכלל. ממש לא. אז בהתחלה הופיעה דלקת בשכם שמאל (טוב, זה קרה אחרי הרעיון הגאוני של שחיית 7 ק"מ בים גבוה בלי אימון ים קודם, אכילה, שתייה או עצירה – תרגיל מרהיב של טירון שהסתיים בהתפרקות מרשימה ועל סף עילפון…);
אחר כך מתיחה בכתף ימין; אחר כך סחרחורות בלתי פוסקות (עד היום הראשון של האתגר, בסופו הלכתי לרופא והבנתי שיש לי דלקת באוזן) ועוד מפה ומשם, בהשתתפות ערה של כמעט כל איבר רלבנטי… כך שבעצם, כל חודש ההכנה שלי היה מלאכת מחשבת (או אולי חוסר מחשבה) של הליכה על חבל דק בין צבירת מרחק אימון לבין הימנעות, ככל שניתן, מהידרדרות להשבתה ממש… כמובן שראוי לציין בהקשר זה את החבר אדוויל, שהפך למרכיב תזונה עיקרי שלי בחודש הזה, ועזר מאוד לטאטא את הצרות מתחת לשטיח (נא לא לנסות בבית…). אז אין כאן שום מסקנה גאונית, רק הוכחה נוספת לחשיבות של תכנית אימון מסודרת והדרגתית, שתאפשר לגוף, לשרירים, לגידים וכו' להתרגל לעומס, למרחקים ולזמנים באופן מדורג ובלי טראומות. גם אם יש לך היסטוריה של אלפי ק"מ בבריכה…

III. אני והראש שלי…
זה אולי החלק שהיה הכי מעניין מבחינתי. מכיוון שכמו שציינתי הגעתי לאתגר במצב גבולי למדי, גם ההכנה, ובעיקר האתגר עצמו, לוו בלא מעט חששות. במצב הזה, באופן לא בלתי צפוי, נוצר דיאלוג אינטנסיבי שלי עם עצמי – לפני כל משחה, ובמהלכו. הראש כל הזמן דוגם את הגוף ובודק – כואב לי בכתף ימין או לא? מה קורה בשכם שמאל? יש לי בחילה אולי? למה אני לא מצליח לנשום "עד הסוף"? וכן הלאה וכן הלאה. כך שבמשך 45 דקות של "לג", מג'ל לג'ל, מצאתי את עצמי מכניס את עצמי ללחץ ושוב מרגיע את עצמי וחוזר חלילה כמה וכמה פעמים – ו(כמעט) הכל בראש… תהליך מרתק ביותר, שלימוד השליטה עליו יכול להועיל מאוד בעתיד. כמובן שגם הכנה הולמת יותר תפשט את העניינים גם כאן… (ואולי גם MP3 יעזור).

לגבי ההמשך – יש על מה לחשוב… שחיית מרחקים היא ללא ספק חוויה מיוחדת, עם עצמך ועם החברים – אבל תמיד עולה שוב הדחף "לתת בראש" במרחקים "נורמליים" ולסגור עניין באימון של 40 דק'… או במילים אחרות – רפוי זה יופי, אבל לפעמים צריך את הכח והעצימות לעירור החושים…

ועוד מילה לסיום – היה לי לעונג מיוחד להכיר את כל המשתתפים, שכל אחד בא מרקע (ספורטיבי) אחר ובכל זאת כולם התחברו סביב האתגר והחוויה המשותפת, והכל באווירה חברית ושמחה – תודה לכולכם ולהתראות בקרוב!

שנה מעולה לכולם,

אלי פרידמן

שלושה ימים בשלושה ימים

שלושה ימים בשלושה ימים, עומר בר מסכם

הכל, , , , , , , , , ,

מאת: עומר בר, שחיין TI, ספטמבר 2009

ראשית ומעל לכל תודה לכל קבוצת האנשים הנהדרת, לארגון המעולה של גדי ושאר אנשי הצוות. ובעיקר לסלי בן צבי שסיפר לי לפני ארבעה חודשים על "דרך חדשה לשחות למרחקים בלי להתאמץ !?!".
גדי ששמע לרצוני, צירף אותי לקבוצת הים ונתן בכל פעם עצות מקצועיות והדרכה לקירוב סיגנוני האישי לסגנון הנכון

המאמץ היה שווה ללא כל ספק וכל שאני מחכה לו היא תוכנית "אבני הדרך" לשנה הקרובה.

אינני בא מרקע של ספורט כלשהוא ונסיוני בשחייה הוא מהיותי קיבוצניק שחווה תחרויות שחייה ומשחקי כדורמים בצעירות – לפני 35 שנים. הסיבה לחוסר הפעילות הספורטיבית נבעה אצלי בעיקר מהעדר עניין בכל תחום שניסיתי.

השחייה נתפסת אצלי כתחום בו הגוף כולו משתתף מבלי לגרום לבעיות בריאותיות בשל עומס גדול כריצה ומשקלות בחדר הכושר. להפתעתי, "נדלקתי" על רעיון "השחייה ללא מאמץ" ובאותו היום ששמעתי עליו לראשונה, חיפשתי סרטוני הדגמה באינטרנט ושעתיים לאחר מכן, תוך שאני מחקה את שראיתי "ומשתבלל" מצד לצד שחיתי 3 קילומטר בבריכה ויצאתי מהמים במצב "שמיש".

שנים הסתכלתי ממרומי כוס קפה הפוך וגרנולה בבוקר שבת בחוף הצוק על "אבירי הים" ששוחים ללא חת מחוף מנדרין למזח המרינה ובחזרה בתנועות שלוות ויציאתם מהמים מובלת על ידי חזה נפוח תרתי משמע. קינאתי בהם ורק כעת אני מבין למה? וכמה שצדקתי בקנאתי .

שהרי: הרגשת הסיפוק הטמונה במשחה ארוך, ברפיון שרירים ובעיקר סיומו מתוקים כ"כנפה".

ידעתי למן הרגע הראשון לאור משחי הים בחוף הצוק עם גדי, "שאר הכרישים" והמדריכה המהוללת אור, שיש סיכוי שאהייה אבן על צואר הקצב של הקבוצה ואכן כך היה, אך למרות התחרותיות הנטועה בי כמעט ולא התפתתי לקצב שהיה גבוה והשתדלתי לשמור על "דופק קבוע" – כמובן ללא שעון, השמירה על קצב אחיד וקבוע גם אם עיכבה את הקבוצה לעיתים, היא זו שאיפשרה לי לסיים את שלושת הימים ו30 הקילומטרים בשלום. לפיכך ובהנחה שמצטרפים "עולי ימים" יבואו בהמוניהם למשחים הבאים, זוהי המלצתי להם.
כשחיין ים, הכנרת היתה הפתעה גדולה בשבילי והשקעתי הרבה מאמץ בציפה עד שקיצרתי את תנועות הידים וצפתי טוב יותר. אילת היתה הפתעה נדירה בשבילי והנופים התת מימיים ובעיקר הטמפרטורה הקרירה גרמו לי לאושר רב.

המלצות אישיות
1. אני רואה חשיבות אדירה בהמשך שחייה בעונת החורף שתסגל אותנו למזגי אוויר וטמפרטורות מים הקיימות במשחים בכל העולם.
2. שחיית הכנרת לאורכה במאי 2010 מצריכה אימון רציני ויש לנו את היכולת לעשות את ההגעה למשחה הארוך הזה בהדרגה כאמור.
TI In General

גדי,
אני רואה שהקהל המיידי של העניין הוא אותם אלפי מתוסכלים שרוכבים על אופניים ורצים יפה אך לא יודעים טוב לשחות ובשל זה נמנעים מלעשות טריאתלון, איש ברזל וכיו"ב. לא כדאי להתעלם מאלפי הרצים שעברו 10 קילומטר במרוצי תל אביב השונים. אחוז גדול מהם מסוגל לרכב על אפניים 40 קילומטר אך "טובע" בים. משיחתי עם אנשים רבים אני רואה שצומחת לאט ובטוח מודעות לסגנון השחיה הזה. כולם מודעים ליתרונותיה הפיסיים של השחייה ככלל על פני כל ענף ספורט אחר והסגנון הזה הוא פריצת דרך משמעותית. לפיכך אין כל סיבה שלא תורגש עליה משמעותית במספר השוחים בסגנון הזה שלגבי רבים היא הדרך היחידה להגיע לספורט המשולב שהוזכר. הסגנון, לא רק מאפשר לשחות מרחקים משמעותיים אלא גם מאפשר לך לצאת רפוי מהמים עם "סוללה" כמעט מלאה.

למוצר הזה ישנו יתרון שיווקי ומכירתי אדיר – הוא פשוט עובד ועושה זאת יותר טוב מכל האלטרנטיבות!

עומר בר

 

שחיינים בחושך

שלושה ימים בשלושה ימים – חוויה של פעם בחיים!

כללי, , , , , , , , , ,

מאת: אור טיברג, מדריכת TI, ספטמבר 2009

"אי אפשר לקחת מכם את מה שכבר שחיתם" – זה המשפט שגרם לי לפתוח את הלפ-טופ כמה שיותר מהר ולהעלות הכל על הכתב, בל יישכח.

כאשר שמעתי לראשונה על הטירוף, היססתי, ואני חייבת לציין שעד שזה לא נגמר, לא נגמרו החששות. החלטתי להציב לעצמי מטרה – לשחות מרחק שלא שחיתי עד היום, ואעשה זאת במוכר והידוע, בחוף ת"א.

לאחר לילה לבן, נסעתי בשעה 5:20 לאסוף את אבי ומיקי מחניית הקאנטרי. התכנון היה 5:45 תדריך בחוף הנכים, 06:00 זינוק למים. מזל שהדרך להרצליה קצרה – אין זמן לחרטות ומחשבות מיותרות.
הגענו לחוף, שם חיכו כל שאר המצוננים, חושך בחוץ וקרררר. תדריך קצרצר והיכרות עם כל האנשים ההזויים שמסביבי, וקדימה יוצאים לדרך – יוצאים מחוף הנכים, שוחים 5 ק"מ לכיוון צפון וחזרה.

לכבוד החוויה פינקתי את עצמי במשקפת חדשה, מה שגרם לראות להיות טובה פי כמה, ואז התחוור לי שאולי עשיתי טעות J לאחר שחיה של כ- 500 מ' פקדו את עיניי ימבה מדוזות שנראו כל כך טוב ומפחיד מבעד לזגוגיות החדישות.
שוחים בדבוקה אחת, אני נצמדת לגדי,אילן ודני (כהרגלי המוכר והידוע), קצב מלטף, שחיה רגועה – אסור לשכוח שזאת רק ההתחלה. היתרון בשחייה קבוצתית ובמיוחד באחת שמלווה בקייאק הוא שאין צורך לנווט, אפשר להתרכז בטכניקה, ובשמירה על קצבים קבועים.

היצור התת ימי דאג להזכיר לכולנו מי אחראי על השטח, בעזרת צריבות ועקיצות, ומה שהיה נראה כשחייה ללא ניווט, הפך בין רגע לשחייה עם מבט קדימה, אשר גורמת לכאבים בצוואר ובכל איזור החוליות. השחייה קרובה למושלמת, הכל הולך חלק, שלוש עצירות ללקיחת ג'לים, להשלמת נוזלים וממשיכים לשחות… שחיה של 3 וחצי שעות יכולה להיות די מייאשת, ולכן הבטחתי לעצמי לא להסתכל על השעון – הכל בראש!

9 ק"מ עברו חלפו, ועכשיו כל שנותר זה ק"מ אחד אחרון לקינוח החוויה – פה חבריי לטירוף החליטו להגביר קצב, ואני? כבר לא מסוגלת… עכשיו כבר הרגשתי את העייפות, נפתח פער של כ- 200 מ' והתחלתי להתייאש (אפילו שקלתי לחתוך באלכסון לחוף), לצידי הגיח בפתאומיות עומר, שדאג בשיא הגבריות להכניס בי מוטיבציה ותקווה לעוד 18 דק' של שחיה (עומר שיחקת אותה!). בשארית כוחותיי הגעתי אל החוף שם חיכה לי הפאפרצי (אבא), כל החבר'ה מחויכים ומאושרים, וכמובן אדמהההה – סוף סוף אפשר לעמוד.
מחיאות כפיים, קריאות עידוד, נשיקות חיבוקים וקדימה לקפה!

הסקת מסקנות? אין דבר העומד בפני הרצון – בפעם הבאה לא לפחד להתחייב! להציב מטרה, לכבוש אותה, ולעבור אל היעד הבא!….

אני חייבת לומר המון תודה לכל החבר'ה שסבבו אותי בסופ"ש המדהים הזה, זאת הייתה חוויה בלתי נשכחת, שלכל אחד מכם היה חלק בלתי נפרד בה.
נתראה בטירוף הבא…

אור טיברג

ירח

מה הקשר בין שחייה לילית, ירח מלא, ט"ו באלול, מדונה ו- REM?

כללי, , , , , , , , , ,

בירה נשר
ככה ענו 'הגנובים' לפני שניים-שלושה עשורים לשאלה "מה הקשר?". אז זהו שיש קשר אבל הוא 'קצת' רחוק. גם יהיה קשה להסביר אותו. תהיו רפויים ותמשיכו לקרוא, זה רק הופך להזוי יותר…

חולה ירח
מאז ומעולם יש לי משיכה לירח. בקטנה. במיוחד כשהוא מלא. לאורך החודש אני יודע מתי מולד הירח, תמיד יודע אם הוא בדרך להיות מלא או חסר, באלו שעות הוא זורח ושוקע, בכמה זמן הוא מתבושש להגיע מידי יום (כ- 40 דקות), איך יודעים אם הוא מתמלא או נגרע (טיפ לחיים: מוסיפים י' קטנה ודמיונית מעל הירח – אם מתקבלת האות ז': זריחה, אם ג': גריעה) ועוד ועוד עובדות שלא ממש משנות משהו למישהו.

קסם
אבל היופי של הלבנה מושך. הימים שלפני מילואה מיוחדים. לפני השקיעה הירח עולה במזרח ובכמה לילות הוא כאילו ממשיך להאיר למרות שהשמש שקעה. ובלילות ירח מלא של סוף הקיץ הוא זורח בכתום, גדול ומאיר, נהנה מקרניים אחרונות של השמש שמגיעות רק אליו. וזה נמשך כשעה ואם יש לי מזל, בלילה, לאורך כל הדרך בנסיעה הבייתה אני מביט ונהנה. מוקסם.

פירוש שפרוט לחולי ירח
באחת משיחותיי עם גידי שפרוט, סיפרתי לו שלא מובנת לי המשיכה שלי. לירח. גידיש, כרגיל, נתן לי להרגיש כאילו שאני לא יודע מהם צבעי הדגל של מדינת ישראל.

"זה ברור, כדור הארץ מושפע מאוד מהירח, המשיכה שלו גורמת לאוקיאנוסים שלמים להתקרב אליו, לכדור הארץ להפוך ביצתי, מה שגורם לגיאות ושפל וגם לזאבים לילל. אם נפח/ווליום כזה של מים מושפע מהירח, אתה רואה סיבה שאתה לא תושפע ממנו?".

שתקתי. נשמע הגיוני. פתאום גם נזכרתי שלילה לילה מסתכלת הלבנה בפרחי היקינטון שהנצו בגינה. יש דיאלוג. יש פידבק. זה לא חד צדדי. מעולה. אני מתואם עם ימים ואוקיאנוסים, צמחים וחיות. In Synch עם הטבע. סחה עליי.

לוח השנה העברי
לוח השנה של המוסלמים והיהודים מתנהל לפי הירח. איך לומר, דרך לא כ"כ מדויקת לנהל זמן. היהודים המציאו את השנה המעוברת כדי לערוך התאמות והמוסלמים העדיפו לוותר. ט"ו הוא אמצע החודש. ירח מלא. אנחנו חוגגים את ט"ו בשבט וט"ו באב. אבל מה עם ט"ו באלול? מה, אין לו נשמה? למה להעליב?
אני דווקא תמיד זוכר את ט"ו באלול. מאז שהייתי נער אני זוכר את הירח המלא של אלול. ירח מיוחד שנוצר הזדמנות מיוחדת. אופציה לשחייה לילית מושלמת.

בלוז לסוף הקיץ
להבדיל מהרבה ישראלים אחרים שסובלים בקיץ, אני דווקא פורח בקיץ. לאורך הקיץ, בימי שישי לקראת שקיעה, אנחנו ועוד כמה אלפים הולכים לים ונשארים הרבה אחרי שהשמש שוקעת. מצד אחד, לאוהד קיץ מושבע, אין כמו הבאסה של סוף הקיץ. מצד שני, בסוף הקיץ, הקיץ דואג לתת כמה צ'ופרים ולהשאיר אותי עם טעם של עוד. בימי שישי של סוף הקיץ הטמפרטורה של המים מגיעה ליותר מ- 30 מעלות ובמיוחד בסוף היום, המים ממש חמים. הימים של לפני ואחרי ט"ו באלול מספקים עיתוי מושלם לשחייה לילית: הירח מאיר באור חזק, המים חמים והים רגוע להפליא בלילה. הבלוז האחרון של הירח לקיץ. הופעת פרידה. בדוק: בט"ו באלול הירח נותן את כל מה שיש לו. שריינו ביומנים.

ירח מלא מעל ים
עם השקיעה אפשר להיכנס למים ולצפות בירח זורח ומתחיל לעלות גבוה בשמים. לאורך הלילה הוא יזרח ממש מעל הים. יאיר את המים שיחזירו אור על החול שעל החוף. החול יזהר באור תכלכל והים יספק מוסיקת רקע ברמה. כשזה קורה, במקום ובעיתוי הנכון, אני חושב שכל אחד מרגיש דחף להיכנס למים. ימים מיוחדים של פעם בשנה. שילוב של כמה התרחשויות שתמיד נחרת אצלי בזכרון.

מדונה
אפילו מדונה, דאגתי להתעדכן, חגגה במסעדה ב- Sea & Sun שליד חוף הצוק בת"א ובאיזשהו שלב באמצע הלילה ביקשה שיפתחו לה את השער לחוף הים. ירדה לחוף, נכנסה למים עם חלק מהצוות שמלווה אותה במסע ההופעות והרגישה אמריקה בישראל. גם מדונה יודעת לזהות שילוב מנצח של ים, מים חמים וירח מעל הים. לא יודע, אולי נתליתי באילנות גבוהים מידי…

להקת REM
ועוד אפילו: אפילו להקת REM כתבו שיר על שחייה לילית בתקופה המיוחדת הזו. ירח נמוך, משיכה אל הירח, בואו של ספטמבר ועוד. קבלו:
לינק למילות השיר Nightswimming;
סרטון מקסים וברקע REM בביצוע מיוחד:

זהו. עכשיו אתם כבר אמורים להבין את התשובה לשאלה שבכותרת…

אבל

השנה כמעט ולא יצא לי לשחות בלילות/שקיעות שסביב ט"ו באלול. אבל עשיתי כמה דברים מעניינים אחרים באותה תקופה. כל זאת ועוד תוכלו לקרוא בפוסט הזה: Carpe Diem, שחייה וריקודים.

שחייה ומחשבות על השנה שחלפה

כללי, , , , , , , , , ,

It's the same each time with progress. First they ignore you, then they say you're mad, then dangerous, then there's a pause and then you can't find anyone who disagrees with you
Tony Benn

חלפה שנה
ראש השנה הוא תמיד זמן מתאים לבחינה עצמית. מעין ציון דרך ונקודה בזמן שמאפשרת השוואות. איפה הייתי בשנה הקודמת ומה אני מתכנן לשנה הבאה עליי לטובה. משום מה בחרתי להוציא את הסרגל ולערוך מדידות בכל מה שקשור לשחייה. דווקא שחייה מכל הנושאים בעולם. מטורף 🙂

פריצת דרך
אז ככה. לפני ההשוואות והמדידות המדוקדקות, בגדול, זו הייתה שנה של פריצת דרך ל- TI בישראל. גדלנו, התרחבנו, שיתפנו פעולה עם אנדיור, כיכבנו, צברנו מוניטין והפכנו לבית הספר לשחייה הגדול בישראל. החוכמה היא לעשות את זה כל שנה. ימים יגידו.

אז מה היה לנו? סיכום שנה:

החיים זה לא רק שחייה – זן באומנות השחייה
הקמתי את הבלוג הזה. יום בהיר אחד באוקטובר 2008 החלטתי שאני פשוט הולך על זה. הזמן העצום שהכתיבה גוזלת מתגמד מול התגובות, ההערות והפידבקים. אני חושב שבישראל מעולם לא כתבו ושיתפו בתוכן על שחייה כמו שעושה TI והבלוג הזה. מקווה שאתם נהנים. זו רק ההתחלה…

מים פתוחים
בשנה שחלפה ממש גיליתי את המים הפתוחים והשחייה בים. לא שלא אהבתי קודם אבל השנה זה פשוט השתלט עליי. התחלתי בקטן נהנה מבקרים מושלמים ומאז לא הפסקתי…

תחרות?
השנה, בפעם הראשונה בחיי השתתפתי בתחרות מסודרת. ההלם היה גדול אבל זה פתח צוהר להרבה פריצות דרך אישיות-פרטיות. מסתבר שעם האוכל בא התיאבון. תיאבון מעולם לא היה הבעיה שלי. גם לא חלומות…

מרחקים
בנובמבר 2008 התחרתי בפעם הראשונה למרחק של 5,250 מטר באילת. מרחק שפעם היה דמיוני הפך למרחק בינוני. לאחר מכן שחינו עם גידי 10 ק"מ שהסתיימו בהרבה קטרזיס ולא מעט מילים. כשסיימנו את המשחה, באמת נפתח לי התיאבון. התחלתי לחשוב ברצינות על פרויקט שלושה ימים בשלושה ימים. לימים, אימונים של 7-8 ק"מ הפכו לעניין שבשגרה ושלושה מרתונים רצופים של 10 ק"מ בשחייה הפך מדימיוני למציאותי.

התקצרתי והתארכתי בחזרה
אז הספקתי להיות שאנן ושחצן והצלחתי לקצר את אורך התנועה הבסיסי שלי. גיליתי מוטציות והספקתי להכות על חטא. חזרתי לבסיס. חודשים רבים של סבלנות ועבודה על אורך תנועה באו לידי ביטוי באחת משחיות הבוקר הקבוצתיות שלנו: לפני כשבוע, לפתע, זה היכה בי כששחיתי ליד החבורה: אני שוחה מאוד ארוך. יש!

מהבחינה האישית
אני מחיל את כל המלצותיי לשחיינים קודם כל על עצמי. פוסע בנתיב המישורי לאט, בסבלנות ובאמונה. בסיכום שנתי:
אני שוחה מרחק רב יותר מהר יותר;
אני שוחה ארוך יותר;
אני יודע יותר על שחייה;
אני יודע שזו רק ההתחלה!

מקווה שבשנה הבאה אוכל להצהיר את אותן הצהרות שוב. אני חולם על יותר…
שנה טובה ורפויה!

One of the things that may get in the way of people being lifelong learners is that they’re not in touch with their passion. If you’re passionate about what it is you do, then you’re going to be looking for everything you can to get better at it

Jack Canfield

Carpe Diem, ריקודים ושחייה

הכל, , , , , , , , , ,

Live as if you were to die tomorrow. Learn as if you were to live forever
Mahatma Gandhi
Carpe Diem
נצל את היום, Seize the Day, סמוך כמה שפחות על העתיד. בלטינית:
Carpe diem quam minimum credula postero
Carpe Diem זה מונח שלקוח מתוך שיר בלטינית שכתב Horace עוד לפני הספירה. אפשר לקחת את העיקרון למקומות טובים וגם רעים. אני נוטה לבחור בכיוון החיובי של Carpe Diem בשילוב עם הציטוט של גאנדי למעלה. מנסה (אבל לא מצליח) לחיות כאילו כל יום הוא היום האחרון בחיי ומנסה (הצלחה חלקית) ללמוד כאילו שאחיה לנצח…

Quien Me Quita Lo Bailado
מה זה Quien me quita lo bailado? אז ככה. תחילת שנות ה- 90. אני סטודנט שממלצר במסעדה תל אביבית עממית שנקראית פיצה פינו. מירב ואני נוסעים כל כמה חודשים לתאילנד, חוזרים לבחינות, עובדים עוד כמה חודשים באינטנסיביות כדי לממן את הטיול הבא. בעלי המסעדה הם אורוגאוויים. לפני אחת הנסיעות לתאילנד, פלור, אחת השותפות במסעדה אומרת לי במבטא כבד מתנגן: Quien me quita lo bailado ומחייכת.
בתרגום חופשי: אי אפשר לקחת ממך את מה שכבר רקדת. בקיצור, כסף, כבוד, מעמד וגו' אפשר לקחת. חוויות וריקודים אי אפשר…

ירח מלא, אלול 2009
הימים סביב הירח המלא של חודש אלול סימנו את תחילתם של שבועות אימונים לא קלים. פיזית ומנטלית. כחלק מתכנית האימונים לקראת אתגר שלושה ימים בשלושה ימים שחיתי לא מעט. מצד אחד, קילומטראז' שבועי גבוה, הרבה שעות מים, מחסור בשעות שינה ועבודה רבה גבו את המחיר. מצד שני, היה כיף אדיר! עשיתי הרבה דברים שמעולם לא עשיתי ומעולם לא חשבתי שאעשה. הגשמתי כמה מיני-חלומות, המצאתי חלומות חדשים, התאהבתי מעל הראש במים פתוחים ושחיתי ושחיתי ושחיתי. ועוד קצת שחיתי. היו הרבה ימי Carpe Diem. אני יודע שבט"ו באלול הבאים אזכור את התקופה המיוחדת הזו רק בגלל האתגר. זה לא מעט…

אתגר מטורלל וחוויות מיוחדות
אז הסתבר לי שההכנות והאימונים לקראת האתגר המטורלל זימנו חוויות מיוחדות והכרויות חדשות שהפכו את כל התקופה למהנה ומסעירה יותר. הן הבונוס.

האנשים החדשים
הכרתי אנשים שלא הכרתי קודם. אנשים שחולקים איתי את התשוקה, הלהט והאהבה לשחייה ולשחיית מים פתוחים בעיקר. שלמה, אלי, עוזי, עומר, ירון, ברוך, יוסף ואילן: כבר היה שווה!

שחיית מים פתוחים בשעות לא חוקיות
נשברתי. הבנתי, אחרי פעם אחת שיצאנו ב- 08:00 לשחייה של כ- 7 ק"מ (מלון מנדרין עד לשובר המרינה וחזרה. פעמיים), שזו שעה מאוחרת מידי. סיימנו אחרי 11:00 (היינו צריכים לשתות ולאכול בין לבין). יצאנו מהמים אילן, גידי ואני מיובשים, צלויים מהשמש, מתנדנדים כי הים עלה (בבוקר יש הרבה פחות גלים וזרמים) ולקח לי חצי יום כדי להתאפס ולהחזיר נוזלים.
ככה אני. מבין רק כוח. בפעמים הבאות לא הייתה ברירה ונכנסנו למים ב- 06:30 לפנות בוקר. לקום בחושך זה לא חוויה מהנה למי שלא רגיל לשעות האלו אבל זה בהחלט היה שווה. לא יודע אם הייתי מוצא את התמריץ לקום ולשחות בשעה כזו אם האתגר המטורלל לא היה מהלך עליי אימים. Carpe Diem אני ממלמל בחושך ומזנק מהמיטה.

על כבוד לים וצניעות
אמרו לי פעם ששימוש נכון במילה צניעות הוא רק בהקשר של בגדים ולבוש. המילה הנכונה היא ענווה. צניעות 'מתלבשת' טוב יותר. מים ואש הם איתני הטבע. כאמור, הים בפעם הראשונה ששחינו בבוקר 'העביר' שיעור חשוב: אנחנו לא הבלבתים של החוף. רחוק מזה. הים יכול להחליט לעלות, לטלטל ולשקר. חישוב לא נכון של כמויות השתייה הופך אותך תוך כמה דקות משחיין לסמרטוט. למדתי להשאיר את הביטחון והאגו בבית ולכבד את הים. לא מקבלים כסף על טיפשות ואין כיסים בתכריכים אני מזכיר לעצמי. עצמי זוכר.

פיספסנו את הפנייה
06:30 בבוקר. בתכנית 7 ק"מ על הבוקר. ירון, שלמה, עוזי, חנן ואני נכנסים למים. חנן פותח מהר וגורר את כולנו לקצב לא מתוכנן. הים לא משהו אבל אנחנו מתקדמים במהירות לעבר המרינה. אני משתדל לנווט כמה שפחות. הניווט פוגע לי בקצב ומפריע לריכוז. יש לי תמונה בראש של השובר המלאכותי של המרינה והבניינים מאחוריו. איך הם צריכים להיראות מבחינת המיקום שלי במים. סמוך למרינה, בהצצות החטופות שאני מספיק לגנוב תוך כדי שחייה, משהו לא בסדר בתמונה. אני מסביר לעצמי שזה בשל השעה המוקדמת וזווית השמש. אני ממשיך ומניח שהכל בסדר כי כולם שוחים לידי. כמה דקות אחרי זה, כשאני מביט בשעון ומסרב להאמין שעדיין לא הגענו, למרות הקצב המהיר, אני עוצר. עקפנו את המרינה ואנחנו בחצי הדרך לחוף הנכים. כולנו טעינו בניווט חוץ מחנן המשתומם. הוא היה בטוח שכמה מאות המטרים הנוספים ששחינו הם בונוס. אנחנו מסתובבים ושוחים חזרה. יצא אימון של 8 ק"מ אבל מי סופר. חיים רק פעם אחת. אין מועד ב'.

זריחה מהמים
ב- 06:30 בבוקר של ספטמבר, השמש זורחת מאוחר וכשנכנסים למים בחוף הצוק היא עדיין מסתתרת מאחורי הצוק. כמה דקות של שחייה והיא זורחת במלוא הדרה במזרח. בונוס נוסף: סוף אלול והירח שוקע במערב בסוף הים, כמו השמש רק בבוקר. לא משנה לאיזה צד נושמים, התמונה מרהיבה. לשחות בזריחה זה תענוג. סימנתי עוד V. Quien me quita lo bailado. אני ממלמל ואוסף את עצמי מהמים

Spend the afternoon. You can't take it with you

Annie Dillard