הקורס הבסיסי היא רק ההתחלה של דרך מרתקת… האפשרות לשיפור היא כמעט אינסופית. המיומנות הנרכשת רק בתחילתה. השעות שיש להשקיע בתרגול נכון הן רבות.שחייה מאוד דומה לאומנות לחימה. אנשים לא באים ללמוד קרטה בעשרה שיעורים. הם גם לא מצפים שזה יקרה כל כך מהר. קרטה כמשל כמובן, זה מתאים גם לרפואה, משפטים, הנדסה, ריקוד, טניס ועוד ועוד. זהו תהליך של שנים. המסלול לקידום מובנה ומבוקר. ההצלחות באות במנות קטנות ותהליך הלימוד למעשה לעולם לא נגמר.

אם אפשר ללמוד לרוץ ולהתאמן למרתון בתוך מספר חודשים, למה אי אפשר לעשות את זה גם בשחייה? בשחייה זה אחרת. בפורום TI ב- Ynet כמעט מידי שבוע נכתב פוסט מהמתוסכל התורן שמתפלא למה בשיעור השמיני הוא עדיין לא מצליח לנשום כמו שצריך… איך לומר, זה לוקח קצת יותר זמן. עניין של כמה שנים.

Mastery

אני קורא עכשיו ספר שנקרא Mastery שכתב ג'ורג' לאונרד. הספר מרתק ובשבוע האחרון בכל פעם שיש לי דקה פנויה, הוא שב וחודר לי למחשבות. התרגום הכי טוב למילה הוא מקצוענות. הנה מאמר בנושא שכתב טרי לוכלין. לאונרד מגדיר את המונח כך:
Mastery is that mysterious process to which what is difficult or even impossible to do becomes easy and even pleasurable through practice. It's learning. It's what we're here on this planet for. It's what sets us apart from the other animals, if we keep active…
תרגום: Mastery היא תהליך במהלכו פעולה שהייתה בעבר קשה הופכת להיות קלה יותר ונעימה יותר ע"י תרגול. לאונרד, אמריקאי, היה טייס קרב ובגיל מבוגר הפך למאסטר באיקידו, כותב בחסד וקשה שלא להתחבר לרעיונות שלו. ניכר שהוא יודע על מה הוא מדבר. בשבועות הקרובים כתוב על עוד כמה מהנושאים בהם הוא דן בספר.ארבעה סוגים של סוסים
לאונרד מתאר משל של מאסטר הזן סונריו סוזוקי (

Shunryu Suzuki) אשר כתב ספר שנקרא Zen Mind, Beginner's Mind שם הוא מתאר ארבעה סוגים של סוסים:
סוס מעולה (Excellent), סוס טוב (Good), סוס עלוב (Poor) וסוס רע (Bad). בתהליך הלימוד, הסוס המעולה יילך לאט, ידהר מהר, יפסע לימין ולשמאל, הכל לפי דרישת הרוכב-מאמן לפני שאפילו יראה את צילו של השוט. הסוס השני ילמד כמו הראשון ממש לפני שהשוט יגיע לעור שלו. הסוס השלישי ילמד כשיחוש את הכאב מהצלפת השוט. הסוס הרביעי ידהר רק כשהכאב יחדור לשד עצמותיו.ברור כמה קשה לסוס הרע ללמוד לדהור. קשה מאוד. ועכשיו, תשאלו את עצמכם – איזה סוס הייתם רוצים להיות? על פניו ובמחשבה ראשונה, כולנו היינו רוצים להיות הסוס המעולה. מאסטר סוזוקי טוען שזו טעות: כאשר לומדים משהו בקלות, התלמיד מתפתה שלא לעבוד קשה, לא לחדור ללשד העצמות של התרגול. אליבא דסוזוקי, הסוס המעולה לרוב הוא הסוס הרע והסוס הרע הוא הוא הסוס המעולה. באם יתמיד, הוא ילמד את כל מה שהוא מתרגל עד לשד עצמותיו.

מחשבות

1. האתגר. משל ארבעת הסוסים בעצם מציב אתגר מאוד מיוחד דווקא למוכשרים ביותר: כדי להגיע ולממש את הפוטנציאל שלו, על המוכשר ביותר לתרגל באותה יסודיות כמו התלמיד הכי פחות מוכשר.
2. המהות האמיתית. מיד כשמתחילים ללמוד שחייה, התלמיד יודע איזה סוג של סוס הוא. אבל: המהות האמיתית של הזן, ואני סבור שגם מבחינת השחייה, היא לא כיצד להפוך דרך תרגול לסוס מעולה. אם מתרגלים שחייה, מהבחינה הזנית, זה ממש לא משנה אם אתם הסוס המעולה או הסוס הרע. מה שמשנה זה שמי שמתקשה ללמוד, עם הזמן יבין שחייה טוב יותר ובאופן עמוק ומקיף יותר מהמוכשרים. מהסוסים המעולים…

סוס רע
אני חושב שמה שמאוד מאפיין אותי זה ששום דבר לא בא לי בקלות בחיים. תמיד נאלצתי להשקיע יותר מהסוסים המעולים. ללמוד יותר, לתרגל יותר, לעבוד יותר קשה… הנקודה ברורה. גם בשחייה, באופן מפתיע, שום דבר לא בא אליי בקלות. כתבתי כבר בעבר: יש לי קואורדינציה על גבול הפיגור. באמת. מהיום שהזמנתי את הספר

וה- DVD של TI והחלטתי ללמד את עצמי לשחות, ידעתי שצפויה לי דרך ארוכה מאוד (למצער לא ידעתי כמה ארוכה). לקח לי שנתיים ללמוד את הטכניקה הבסיסית. הייתי האיש הכי הזוי בבריכה. נראיתי בעיקר מגוחך. חיוכים מאחורי גבי היו עניין שבשגרה. אבל היה לי דבר אחד שלא היה לאף אחד משחייני בריכת האוניברסיטה בת"א: נחישות, התמדה ויסודיות. לפעמים זה כל מה שצריך…
אז עד היום כשתלמידים מספרים לי שגם אחרי 10 שיעורים (ועשרה שבועות) הנשימה והטכניקה לא 'יושבים' עליהם טוב. אני מחייך ומספר כמה זמן לקח לי. אז לכל מי שחושב שהוא סוס רע, תדעו שיש סוסים רעים הרבה יותר. ויותר חשוב: תדעו שבסופו של דבר הסוסים הרעים הופכים להיות הסוסים המעולים! אישית אני יודע שיש לי עוד דרך ארוכה אבל הדרך מהנה, מתגמלת ובעיקר מסקרנת.
הפוסט הזה מוקדש לכל הסוסים הרעים. סליחה: המעולים.
הנה סרטון שלי שוחה אחרי שנה של תרגול (ניכר שלא ידעתי בדיוק מה אני עושה) 🙂 בתקווה שתתעודדו!

כבר שנים אני מופתע מהעדר הדוהר לכיוון טורקיה בכל קיץ כדי להתבשם מנפלאות מועדוני 'הכל כלול'. הקפדתי שלא לחסוך הערות ציניות מחבריי שחטאו ונסעו והעיזו גם להינות. יש לי נטייה לעשות בדיוק מה שהעדר עושה רק הפוך. סוג של אופי כזה. אבל… מאז שהשתנה הסטטוס שלי מנשוי לנשוי + 1 התחלתי להבין. יש היגיון מסוים בשיגעון. נסעתי. מאוד נהינתי. הבונוס היה הים. הים התיכון מכל הימים.

זה ים תיכון?
התעוררתי בבוקר הראשון ויצאתי למרפסת כדי לבדוק את מצב הים. מהמרפסת הים נראה ממש כמו הים האדום: שטוח ומזמין. ירדתי לחוף. מקרוב זה נראה הרבה יותר טוב: הים היה ממש 'שיש' אפילו לא אדווה בקו החוף. נכנסתי למים ואחרי כמה תנועות עצרתי מתפעל שוב מהצלילות של המים. מאות דגים שמעולם לא ראיתי בתל אביב וראות מדהימה. אני מעז לומר שהים היה יותר שקט ורגוע מבריכה. ממש כמו להיכנס ראשון למים לבריכה ריקה. 'פלטה' זו לא מילה. וואו!
רצועת החוף של אנטליה היא בלתי נגמרת. מרחבים עצומים של ים שטוח וצלול. ועוד משהו שאני לא רגיל אליו: שקט מוחלט. גן עדן לשחיינים.
כך נראה הים מהמרפסת בחדר:

מרחקים וזמנים
שחיתי ארבעה בקרים ברציפות. כחלק מתכנית האימונים, אני צריך להעלות את הזמנים והמרחקים לקראת אתגר שלושה ימים בשלושה ימים ואנטליה שימשה מחנה אימונים אופטימלי. בכל בוקר העליתי את זמן השחייה ברבע שעה: 75, 90, 105 דקות וביום האחרון שעתיים של שחייה רצופה. שחיתי כ- 70-100 מטרים בעומק הים ובמקביל לקו החוף. הסתובבתי במחצית מהזמן שהקצבתי לעצמי והקדשתי 2 דקות למנוחה, להחזרת הנשימה לקצב רגוע ולהפקסות. אין לי מושג מה היו המרחקים אבל אני יכול להעריך שביום האחרון שחיתי כ- 6-7 ק"מ.

נקודות פוקוס
השקט המוחלט והעדר הגלים איפשרו לי להגיע לפוקוס שקשה להשיג בחוף ישראלי: מכיוון שאין גלים, כמעט ולא צריך לנווט (שחיתי לאורך קו מצופים אינסופי המחבר בין חופי הים של שרשרת הקלאבים הבלתי נגמרת). הזדמנות נדירה לעבוד על טכניקה. הנה כמה נקודות שתרגלתי:
1. מתיחה. אין כמובן גבול לכמה אפשר לעבוד על המתיחה. הצצה חטופה בסרטונים של האקט, מלולי וסאן תגלה עד כמה ניתן לשחות ארוך יותר. נקודה שאני עובד עליה לאחרונה היא להמשיך ולמתוח את היד עד לרגע ההחלפה (להבדיל ממתיחה אחת והרפיה בזמן החזרת היד החוזרת).
2. מניעה/צמצום בועות. דרך טובה לעבוד על יעילות תנועה היא לנסות לצמצם את בועות האוויר שנכנסות למים עם כל כניסה של יד. כשהתרכזתי, גיליתי שכשכף יד ימין שלי נכנסת רפויה יותר למים, פחות בועות נכנסות איתה. כמה שפחות בועות – ככה פחות אנרגיה מתבזבזת לשווא. במרוצת הימים די התמכרתי לתרגול הנקודה הזו…
3. סנכרון הבעיטה עם כניסת היד. הגביע הקדוש האישי שלי. אני יודע שלמרות שאני מתרגל וחושב על זה כבר שנתיים, זה עדיין לא הפך ל- No Brainer בשבילי. אני גם יודע שזהו המפתח הבא שלי להשיג מהירות 'בחינם'… תרגלתי לאורך מאות מטרים את גלגול הגוף שמתחיל בבעיטה, תנופה מהאגן ובסופו של דבר לגלישה ארוכה יותר. כשאני ממש מתרכז, אני שוחה מהר יותר משמעותית.
4. סיבוב ראש מינימלי. בשבועות האחרונים הבחנתי שכשאני נושם לצד שמאל, הראש שלי לא מסתובב על ציר אלא זז מעט לצד ימין. זה גורם לי להתקשות 'להחזיק' שחייה בקצב מהיר לאורך זמן (מתחת ל- 1.05 ב- TT) ובוודאי גורם לגרר/התנגדות מיותרים. תרגלתי סיבוב מינימלי של הראש בזמן הנשימה כשעין אחת במים וכשאני מקפיד שקרן הלייזר דימיונית יוצאת מהפדחת שלי ולא זזה בזמן הנשימה.
5. שחייה דרך החור הכי קטן במים. בחודשים האחרונים ערכתי לא מעט סרטוני הדרכה. בכמה מהם גיליתי שבמהירות נמוכה הגוף שלי עולה ויורד. כלומר – במקום שתהיה תנועה במישור אחד בלבד: קדימה, הגוף עולה ויורד במיוחד בזמן הנשימות (ראו כאן לדוגמה). החלטתי לקעקע את הטעות הזו אחת ולתמיד. אין נקודת פוקוס ספציפית לקיעקוע חוץ מלהיות מודע לנושא ולא לתת לגוף לשקוע. מתיחה וגלישה אפקטיבית קדימה מבטלת את הטעות הזו.
6. החזרת יד רפויה. החל מהנקודה בה מסתיים שלב הגריפה, דרך החזרת היד לאורך הגוף, כניסת היד למים ועד לנקודה שהיד צריכה להתחיל בגריפה, אין בעצם צורך להפעיל את שרירי היד אלא בעיקר להרפות אותם. גיליתי שאם היד נשארת רפויה לאורך התהליך הזה, זה חוסך לי המון אנרגיה.

לצפייה באיכות גבוהה הקישו כאן.

עם ובלי Tempo Trainer
במסגרת התכנית לגמילה מה- Tempo Trainer, בחודשים האחרונים אני מקפיד לשחות במים פתוחים בלי. זה גורם לי לשחות בקצב איטי יחסית אבל גיליתי שהגמילה לא כואבת ואין קריזים. השקט המוחלט מהביפים המונוטוניים עושה נפלאות! בכל זאת, כדי לנסות ולשחות בקצבים מהירים (מתחת ל- 1.15), עדיין אין לו תחליף. לעת עתה. על כן, מכיוון שהייתה לי האופציה לשחות לאורך חוף בלתי נגמר, שחיתי בחלק של 'ההלוך' בלי TT 'ובחזור' עם. כל 5 דקות בערך, הגברתי את הקצב ב- 5 מאיות: התחלתי ב- 1.25 וסיימתי ב- 0.90. זה כמובן גרם לי לשחות מהר יותר וכך חזרתי את המרחק מהר בכ- 5 דקות. Negative Split עלק…

מטרדים וסכנות
כנראה שאין טוב בלי קצת רע. מסתבר שמשעה 8 בבוקר, כל 'מחלקות הספורט' בשרשרת הקלאבים האינסופית הפרוסה על חוף אנטליה מתעוררות לחיים. לקח לי יום להבין שמשעה 8 בבוקר יוצאים אופנועי ים וסירות סקי לים הפתוח. מכיוון שלא שחיתי עם כובע ים בולט, הייתי צריך לשים לב שאף אופנוע ים לא דורס אותי בטעות. המזל הוא שבתוך המים שומעים מצוין ובחלקים שלא מסומנים במצופים, החלקים המסוכנים, הקפדתי לנווט ולהרים את הראש בתדירות גבוהה. המזל הוא שהים היה כל כך חלק שאפשר לראות שחיין מאות מטרים קדימה, במיוחד אם הוא מנופף בשתי הידיים בהיסטריה…
'המטרד' השני הוא פחות מטרד ויותר עובדה. ב- 08:30 הים מתחיל לעלות. טוב, לעלות זו גם הגדרה יחסית. מתחילים להיות גלים קטנים (Chop בלע"ז) כמעט ולא נראה או מורגש. כנראה שאחרי ששוחים בים שטוח לחלוטין מתחילים להתפנק…

הלם
באחד הבקרים הנחתי את החפצים שלי על אחת המיטות בחוף ליד נופשת בלונדינית ומצודדת מאוקראינה (אני חושב) ונכנסתי למים. כעבור כשעתיים, כשיצאתי, היא הביטה בי ארוכות, מופתעת ולבסוף לא התאפקה ואמרה-שאלה באנגלית שבורה:
I looked you swimming until you disappeared on the left, do you swim all the time?
תרגום: הגברת התקשתה להאמין ששחיתי בכל הזמן הזה. המאצ'ו הישראלי שבי התעורר, ניפחתי את החזה ופלטתי בביישנות Yes ונעלמתי לעבר האופק. בעוד אני פוסע לכיוון חדר האוכל כדי להפוך את העסקה של ה- 'הכל כלול' ללא כדאית עבור המלון (לאכול עד שלא אוכל לזוז), חשבתי שלא ראיתי אפילו נופש אחד שעושה ספורט בכל הימים האלה. יודעים לנוח האירופאים…
תמונות מהצעידה לכיוון חדר האוכל: