כל הפוסטים של גדי כץ

אודות גדי כץ

מייסד TI ישראל

הנסיך

כללי, , , , , , , , , ,
המלך
המלך יושב ביפן. קוראים לו שינג'י טקיאשי (Shinji Takeuchi). בתחילת נובמבר 2008 המלך העלה קליפ ל- YouTube שהדהים אותי. הוא שוחה ב- 9 תנועות לבריכה של 25 מטרים, בקצב של 1.70. מדהים! מה שעוד יותר מדהים שהגובה של שינג'י הוא 1.70 מ' והוא בן 43. כתבתי כאן על השינוי בתכנית האימונים שלי אחרי שראיתי את שינג'י שוחה.
הנה הסרטון המדובר:

שינג'י הציב רף גבוה. אני לא מכיר הרבה שחיינים חובבים שיכולים לחזור על ביצוע כזה. אני לא יכול. עדיין. אין לי ספק שזה עניין של זמן, תרגול ובעיקר שעות של שחייה מודעת. זה מחייב הרבה עבודה על אורך תנועה: שחייה במספר תנועות נמוך, קצבים איטיים יחסית ומתיחה מעייפת. Back to Basic אמיתי.

הנסיך
הנסיך (כל עוד לא נמצא אחר), יושב בתל אביב. קוראים לו יורם. על יורם ויון כבר הספקתי לספר כאן. לקח לי כשבועיים להפנים ולהחליט שזה מה שאנחנו הולכים ללמוד ולתרגל בשיעור המשותף ליון ויורם בחודשים הקרובים. כשהתחלנו, תרגלנו מינימום תנועות ללא TT ובקצב הכי נמוך שאפשר. יון הצליח 9, יורם 8 תנועות. אחרי מספר שבועות, קבענו Benchmark אישי לכל אחד: מינימום תנועות אפשרי בקצבים שונים: 1.50, 1.45, 1.40 ועד 1.00. התנאי העיקרי היה שלא שוחים בריכה אחת מעל 14 תנועות. נקודה. יורם הצליח לשחות 14 תנועות בקצב 1.05, יון ב- 1.08.

כמה שבועות מאוחר יותר הגענו לרגע האמת: לנסות ולמדוד איפה יון ויורם עומדים לעומת שינג'י אחרי כמה ניסיונות יורם הצליח לשחות בקצב של 1.72, הקצב בו שינג'י שוחה בסרטון, ב- 10 תנועות! יון 11. ההפרש הוא בעיקר בגלל שיש בינהם הבדל של יותר מ- 20 ס"מ במוטת הידיים וזה מהותי. נכנסתי למים וניסיתי את כוחי. שחיתי ליד יורם ולבד. לא עזר כלום. בקצב הזה אני יכול לצלוח את הבריכה רק ב- 11 תנועות. 10 תנועות, שלא לדבר על 9 עוד רחוקות ממני לא מעט. נסיך נולד.
רצ"ב הביצוע. הקישו כאן לצפייה באיכות גבוהה.

עצות לנסיך
אפשר לומר שבשלושת החודשים האחרונים משהו התחבר ליורם. הנסיך השתפר מאוד וזה ניכר גם במבט חטוף ולא מעמיק.

אבל למה כל כך מהר? 🙂 מה עם כבוד למורה? ככה עוקפים בסיבוב בלי לאותת? ועוד את המורה שלך, זה שלימד אותך את רוב מה שאתה יודע? ביקשתי שתטפס על כתפי המורה אבל לא בניתי על זה שזה יקרה כל כך מהר 🙂 אומרים שמשהו מניחוח הורד נשאר תמיד ביד המגישה את הורד. מקווה שזה תופס גם על יעילות ולא רק על ניחוחות…

כל מי שמפסיק ללמוד הוא זקן. לא משנה אם הוא בן עשרים או בן שמונים. הנרי פורד
אני יודע שהפוסט והסרטון שמראים את יורם חוצה את הבריכה ב- 9 ואפילו 8 תנועות קרובים. עניין של חודשים בודדים והרבה עבודה על הפרטים הקטנים לשלושתנו. אסור להפסיק ללמוד ולהעמיק. אני חושב שזו הדרך לפרוץ גבולות ובכך להשתפר. לימוד/שיפור מתמשכים – Kaizen Swimming הלכה למעשה.

איך עושים את זה? השלב הבא יהיה להחזיק את מספרי התנועות למרחקים הולכים וגדלים: לנסות ולחזור על השיא של 25 ב- 50 וב- 75 ואח"כ ב- 100 מטרים. אח"כ לשאוף להוריד תנועה בכל אחד מהקצבים והמרחקים ולהתחיל את כל התהליך מההתחלה. אני מניח שעוד ארחיב על הנושא לא מעט בחודשים הקרובים.

אסיים בציטוט:
"אחת הסיבות לכך שאנשים מפסיקים ללמוד היא בגלל שהם רוצים פחות ופחות להסתכן בכישלון"
ג'ון וו. גרדנר
"One of the reasons people stop learning is that they become less and less willing to risk failure"
John W. Gardner

שימוש בכוח (סביר)

הכל, , , , , , , , , ,

שאלות של מיליון דולר

כוח או טכניקה? האם המפתח לשחייה מהירה ושיפור מתמשך נמצא בכוח היחסי והכושר הגופני בהם ניחן השחיין? האם אימונים/תרגולים של שחיינים חובבים צריכים להיות מבוססים על שיפור הכושר או שיפור הטכניקה? ובכן, אין ספק שהדיעה הרווחת בעולם ובישראל גורסת שהדרך לשיפור ושחייה מהירה עוברת דרך עבודה קשה על הכושר והכוח. בדרך כלל זה מסתכם ב: כמה שיותר קילומטרים, כמה שיותר 'עבודה קשה', שכיבות סמיכה בסוף כל סט, תרגילי היפוקסיה, עבודה בדופק גבוה, שחייה של קילומטרים ללא הפסקה, קילומטרים של עבודת רגליים עם קרש, סטים קצרים של All Out, עבודה עם כפות לחיזוק ועוד ועוד. על כן, המלצות נפוצות של מומחים שונים נשמעות לא פעם כך: "תעבוד על חיזוק חגורת הכתפיים", "כדאי מאוד שתעבוד על פיתוח שרירי הזרועות כדי לגרוף חזק", תגרוף חזק ומהר יותר לכיוון הרגליים". אני מניח שזה נשמע לכם מוכר והבנתם את הרעיון.

הרוב קובע?

הרוב אמר את דברו. במדינה דמוקרטית הרוב קובע. לא נעים לי לומר אבל… הרוב טועה. בפוסט הזה אנסה להציג כמה עובדות שאני תקווה שיגרמו לכם לחשוב. אני תקווה שהמחשבה תביא אתכם להטלת ספק. והרי זה כל מה שאני מבקש…

צריך עיון

אם שחייה מהירה הייתה קשורה רק בכוח, סביר להניח שרוב השחיינים שהיינו רואים בבריכה היו נראים כמו מפתחי גוף או מרימי משקולות – בנויים לתפארת ומלאים בשרירים. אבל הם לא נראים כך…

אל תבלבלו אותי עם העובדות

בשנת 1992 שני חוקרים בשם ריק שארפ וג'יין קאפרט (Rick Sharp and Jane Cappaert) מהמרכז הבינלאומי למחקר מימי (International Center for Aquatic Research) חקרו ביצועי שחיינים שונים שהתחרו באולימפיאדת ברצלונה. הם מצאו נתון מעניין:
שחיינים שעלו למקצי הגמר ב- 100 מטרים חתירה (שנחשב למשחה של כוח אולטימטיבי), השקיעו פחות כוח (16% פחות) מאלו ששחו פחות מהר (עפו במוקדמות). האלוף אלכסנדר פופוב השקיע בין 25 ל- 40% פחות כוח מיריביו! יתרה מכך, השחיינים שלא עלו לגמר מהמוקדמות השקיעו את אותה כמות/מידה של כוח (Power Output) שהשקיעו השחיינים שזכו במדליות.מסקנות החוקרים מעניינות עוד יותר: Active Streamlining או מנח הגוף הדינאמי והיעיל במים (בחתירה שוחים על צד הגוף ומניעים אותו כך שנמתחים מצד לצד) הרבה יותר חשוב למהירות מאשר הכוח! טרי לוכלין מסביר את זה טוב יותר.

הקומנדו האמריקאי נחלץ לעזרה

בשנת 2005 מהנדסים ופיסיקאים של משרד ההגנה האמריקאי חקרו את ההבדלים בשחייה של דגים לעומת בני אדם עבור ה- Navy Seals (הקומנדו האמריקאי). הם מצאו ששחיינים ממוצעים (שחייני פנאי חובבים) הצליחו 'לתרגם' רק 3% מתפוקת הכוח שלהם לטובת תנועה קדימה בזמן שדולפינים הצליחו להמיר 80%. מה שיותר מעניין הוא שלדולפינים יש רק שמינית מהכוח ('כוח סוס') שאמור להיות להם, לפי חישובי המדענים, כדי לייצר מהירות שחייה גבוהה כל כך. לשון אחר: דולפינים מצליחים לייצר Active Streamlining באופן מדהים!

שלב השאלה הזהה

אז למה בעצם הרוב המכריע של עולם השחייה מתרכז בעיקר בהיבטים של כושר, כוח, עבודת רגליים, גריפה חזקה ומתעלם לחלוטין מהיעילות והטכניקה או במילים אחרות מה- Active Streamlining?

סיכום ומסקנות

מכאן, המפתח למהירות הוא לא כמות הכוח שמפעיל השחיין על המים אלא היעילות! בסופו של דבר היעילות מסתכמת בהפעלת כוח נכונה על המדיום המוזר והסבוך הקרוי מים… ואם המפתח הוא יעילות הרי שעבודה על היבטים של כוח בשחייה היא שולית. 'הכסף' נמצא בעבודה ותרגול אינסופיים של יעילות…

הנושא מקבל משנה תוקף בכל האמור לשחיית חובבים שכן שחייה תחרותית ומקצוענית היא ספורט אחר ולו רק בשל העובדה ששחיינים מקצוענים 'עובדים' בבריכה. הם מבלים שעות על גבי שעות באימונים מסוגים שונים ומשקיעים את רוב השעות ביממה באימון ומנוחה מונחי מטרה אחת: ניצחון בתחרויות. שחיית חובבים שונה בתכלית ממספר היבטים: שעות אימון/תרגול מועטות, גיל השחיין, משך הזמן בו הוא עוסק בספורט, גובה, משקל וגיל. על כן, ההמלצה הקטיגורית לשחיין חובב עם מספר מוגבל של שעות אימונים היא לעבוד על היעילות ולא על הכוח והכושר. ויש גם בונוס: סגנון וטכניקה נשארים לכל החיים. כוח וכושר באים והולכים. לעיתים מספיקה שפעת ממוצעת ועוצר אימונים של שבועיים כדי לפגוע משמעותית בהישגים, בזמנים ובמהירות של כל שחיין חובב. להרחבה בנושא מומלץ לקרוא כאן.

לשחות עד שמקיאים

כללי, , , , , , , , , ,
הפעם אני בוחר לצרף סרטון של אימון, איך לומר, לא קונבנציונלי. הסיפור מאחורי האימון המצולם פחות מעניין אבל בכל זאת כמה פרטים: "סט ההקאות של אוניברסיטת אובורן" (Auburn University) מתרחש, לא תאמינו, באוניברסיטת אובורן שבאלבמה ארה"ב, אותה מאמן המאמן דיוויד מארש (David Marsh), מאמן עטור תארים שחונך גם הוא על ברכיי ביל בומר, ממנו למד ופיתח את תורתו טרי לוכלין מיודענו.

מאמן הספרינט ברט הוק (Brett Hawke, Sprint Coach), גם הוא ספרינטר מוצלח בעברו הלא רחוק, מאמן לא מעט שחיינים מהשורה הראשונה בעולם וביניהם גם הברזילאי סזר סילו (César Augusto Cielo Filho), מדליסט הזהב ב- 50 מטרים חתירה בבייג'ין 2008. אותו ברט התבקש לצלם את אימון הספרינטרים שלו שהתקיים שבועיים אחרי סוף הפגרה. בתחילת עונה עובדים קשה מאוד כדי לחזור לכושר…

הסט שאתם הולכים לצפות בו קצת מיוחד אם ניתן לקרוא לו כך: הוא ביקש מהשחיינים לרוקן בקבוק גטורייד (Gatorade) ולצאת לספרינטים של 100 מטרים כשבסיום כל ספרינט, הם מרוקנים עוד בקבוק וכן הלאה. עד ש… עד שהם מקיאים. מעניין 🙂

אין הרבה תועלת בסט הזה אבל ברט מסביר את הרציונל (רצה להראות סט לא קונבנציונלי) כאן. לצפייה מהאתר הקישו כאן.

תהנו 🙂

Swimming Videos on Floswimming

משוגעים רדו מהגג

הכל, , , , , , , , , ,
שחייה במים פתוחים וקפואים
מסתבר שיש לא מעט 'חולים' בעולם שממשיכים לשחות בחורף גם בטמפרטורת מים של 4 מעלות! קוראים לסוג השחייה הזה Polar Bear Swims ויש מועדוני שחייה בכל העולם שלא מתרשמים מהחורף וממשיכים לשחות גם כשזה נראה שהם חצו את סף השיגעון. לא רק שיש כאלו ששוחים 'להנאתם', המשוגעים הצליחו להתאגד ולארגן אפילו אליפויות שמתקיימות במקומות שונים בעולם כך שיש הזדמנות להתחרות ברמת השיגעון 🙂 לדוגמה, מי מכם שחשקה נפשו להתחרות, יכול לנסוע לאליפות הקרובה בפינלנד (Finnish Winter Swimming Championships) שתתקיים ב- 6-8 בפברואר 2009. באליפות הקודמת השתתפו 680 שחיינים מ- 21 מדינות. אנשים חולים… הבריכה אגב נחצבה בקרח (בריכה טבעית) שכיסה את הנהר. אני מצרף כמה תמונות להתרשמותכם.
 ואיך אפשר בלי שחייה לילית:


אימונים לקראת חציית התעלה האנגלית
ואם כבר שחייה בכאלו טמפרטורות, זהו כתובתו של הבלוג של לורן ויזנטל (Laurin Weisenthal), שחיינית בת 24 שמתכוונת לחצות את התעלה האנגלית בספטמבר הקרוב. היא גרה בסן פרנסיסקו ומתאמנת במימי המפרץ 'החמימים'. לורן מנהלת רישום ומעקב בבלוג שלה סביב האימונים לקראת חציית התעלה. בבלוג הזה היא מתארת אתגר שלקחה על עצמה לא מזמן…

Polar Bear Challenge בסן פרנסיסקו
מועדון ה- Dolphin Club בסן פרנסיסקו מעמיד מידי שנה אתגר לחבריו. לשחות 40 מייל או 64 ק"מ במימי מפרץ סן פרנסיסקו בתקופה שבין 21.12 ל- 21.03. בתקופה זו הטמפרטורה החיצונית נעה בין 4 ל- 10 מעלות צלסיוס וטמפרטורת המים נעה בין 8.3 ל- 10.6 מעלות צלסיוס. השיאים נמדדים לפי שלושה מדדים: (1) מספר הימים הקצר ביותר להשלמת האתגר; (2) הזמן הכולל הקצר ביותר להשלמת האתגר (כולל זמני התאוששות); ו- (3) המרחק הכולל שהושלם.

לשחות 64 ק"מ ב- 3 ימים – הבונוס: במים של 10 מעלות
עד שהגיעה לורן, שיא המועדון היה שייך לדניאל קונסידין (Daniel Considine) שקבע אותו רק במרץ 2008. 3 ימים, 12 שעות ו- 43 דקות (84 שעות ו- 43 דקות). לורן ויזנטל שברה את השיא כששחתה 65 ק"מ ב- 2 ימים ו- 12 שעות (60 שעות בדיוק). ביום הראשון לורן שחתה 23.3 ק"מ ב- 5 גיחות, 11 שעות ובטמפרטורה של 10.3 מעלות. ביום השני 18.5 ק"מ, 5 גיחות, 10 שעות ו- 10 מעלות. ביום השלישי 23.3 ק"מ, 6 גיחות, 12 שעות ו- 9.8 מעלות. עושה חשק 🙂

בסיום של כל גיחה כזו, לורן יצאה מהמים בשלבים מתונים וגם קיצוניים של היפותרמיה (אבא של לורן הוא רופא והוא אבחן אותה לאחר כל גיחה). רוטינת החימום/הפשרה כללה 20 דקות במקלחת (מים קרים, חמימים ורק אח"כ חמים), אכילת תפוח אדמה אפוי וחם, משקאות איזוטוניים חמים וג'לים של 100 קלוריות. לאחר מכן 20 דקות פינוק בסאונה. לאחר הסאונה, המתנה בחדר חם של 20-40 דקות ויאללה לעוד גיחה.

הנה סרטון מעניין – מעין סיכום של היום הראשון לאתגר. תוכלו למצוא עוד סרטונים בבלוג שלה.

Day 1 Polar Bear Challenge from Laurin Weisenthal on Vimeo.

טרי לוכלין גם נגוע במחלה
כנראה שאנשים שנולדו וחיים במקומות קרים לא עושים כזה עניין מקור. לוכלין, שחי בעיירה שנקראית New Paltz שבצפון מדינת ניו יורק, נהנה מ- 5 אגמים בסביבתו הקרובה. האגמים מדהימים ביופים אבל המים קפואים (מי שלגים), לפחות לפי קנה המידה שלי. מחודש יוני ועד ספטמבר טרי שוחה רק באגמים והשנה הוא האריך את עונת המים הפתוחים עד לסוף אוקטובר. הנה קישור פוסט מהבלוג שלו על שחייה ב- 7 מעלות באגם מינוואסקה (Lake Minnewaska). אני חייב לציין ששחיתי יחד עם טרי באמצע ספטמבר באגם הזה וזו הייתה חוויה מדהימה: צריך לדווש בעלייה על אופני הרים כדי להגיע לאגם, מה שהעלה לי את הדופק וחימם את הגוף. כשנכנסנו, לא היה לי כ"כ קר, האגם היה רק 'שלנו' ושחינו כחצי שעה. הדרך חזרה בירידה וטמפרטורת גוף נמוכה לא הייתה כזה להיט… הנה תמונה של האגם. בקיץ…

שחיית מים פתוחים – 10 תובנות מהמשחה באילת – חלק ב'

כללי, , , , , , , , , ,
6. הפסקות. ברטרוספקט, ההפסקות שלנו היו ארוכות מידי ומרובות מידי. מתוך 3.5 שעות, כ- 30 דקות אכלנו ושתינו בשבע הפסקות! אחרי 00:45, 01:15, 01:45, 02:10, 02:35, 02:55 שעות. יותר מידי זמן. עבור משחה שנערך בכזה קצב, היה בהחלט ניתן לאכול פחות וזאת מכיוון שלא בזבזנו כל כך הרבה אנרגיה.

7. קצב, מתיחה ורפיון. על מרכיבים אלה בנוי כל משחה. בהשוואה לתחרות של ה- 5,250, אני מרגיש שנכנסתי לקצב מהר יותר, נמתחתי ארוך יותר ובאותה מידה של מאמץ (אפילו פחות). בנוסף, הקפדתי על החזרת יד רפויה ועל רפיון במתיחה. אני חושב שזה ניכר בסרטון הרצ"ב בעיקר לקראת סוף המשחה:

8. ניווט. בכל פעם שמנווטים זה עולה במאמץ מוגבר לשמור על הראש מעל המים וכשהראש מורם – הרגליים שוקעות, כשהרגליים שוקעות, המהירות יורדת. בנוסף, ניווט לרוב פוגע בקצב התנועות ומוריד אותו, מה שכמובן מאט. על כן מודבר בהפסד משולש. המסקנה היא שיש להשתדל לנווט כמה שפחות! במשחה היה לנו את הלוקסוס לנווט על קייאק מוביל. כתבתי שאני מצאתי דרך לחסוך את הרמת הראש ולנווט כשאני רואה את המשוט וההגה מתוך המים. זה חסך לי לא מעט. בהיעדר מסלולים, הניווט בים גבוה יכול להיות סיוט לא קטן (הרמת ראש גבוהה יותר), הרעיון הוא שגם כשניווטתי באופן הזה, השתדלתי להציץ רק מידי כמה עשרות תנועות (אחרי כמה זמן גיליתי שכל 30 תנועות זה האופטימום – כך אני לא נוטה הצידה וגם לא מרים את הראש לעיתים קרובות).

9. החלל השלישי והתנפחות. לקח לי זמן להבין אבל אפשר לומר שהתנפחתי אחרי המשחה. בעיקר בפנים ובבטן. אמנם לא באופן מוגזם כמו גראנט האקט אבל אני בהחלט הרגשתי. אין לי מושג אם התנפחתי בגלל המים או בגלל משימת העמסת הפחמימות שביצעתי באופן יסודי מאוד (יסודי מידי אפשר לומר). התמונות לא ראויות לפרסום ועל כן אחסוך מכם אותן.
10. האתגר הבא. עם האוכל בא התיאבון. החלטתי להתחרות באליפות ישראל במים פתוחים למרחק של 10 ק"מ שתתקיים בקיץ בכנרת. כשהצעתי לגידי להצטרף הוא לא פסל… מי יודע, אולי בסופו של דבר יעמדו לא מעט מתאמנים ומאמנים של TI על קו הזינוק בעוד חצי שנה. ימים יגידו…

שחיית מים פתוחים – 10 תובנות מהמשחה באילת – חלק א'

כללי, , , , , , , , , ,
1. קצב ואורך התנועות. לא כאן המקום להיכנס לפרטי הפרטים של נושא זה אבל בממוצע ניתן להסיק מקטעי הוידאו שרן ואלון שחו בקצב תנועות גבוה בכ- 20-25% מהקצב בו שחינו דני, גידי ואני (רן שחה בממוצע בקצב של 1.10 תנועות לשנייה, גידי ודני ב- 1.30 ואני ב- 1.40). כולנו שחינו באותה המהירות. המסקנה היא שכדי לייצר מהירות נתונה, נדרשתי לקצב תנועות נמוך משמעותית מהקצב של רן ואלון. למה? בגלל שעל כל תנועה שלי התקדמתי הרבה יותר ממה שהתקדם רן. למותר לציין שקצב גבוה יותר גובה עלות אנרגטית עצומה: ככל שמעלים את הקצב, האנרגיה שהגוף צורך עולה בחזקה שלישית – קצב גבוה ב- 25% מצריך עלות אנרגטית של כ- 95% יותר ממה שאנחנו השקענו (1.253). המון אנרגיה. רן ואלון, חיות אירוביות משובחות עם יכולות אירוביות שממקמות אותם באלפיון העליון של האוכלוסייה, יכלו להחזיק כזה מאמץ לאורך זמן. הבעיה היא שאין הרבה רן ואלון בסביבה…

2. חשיבות אורך התנועה. נשאלת השאלה למה אורך התנועה הוא משתנה כל כך חשוב? אנסה לענות עליה בסדרה של חישובים שתמחיש הנושא בצורה ברורה:

מספר תנועות
גדי: 42 בדקה (קצב של 1.40), 2,520 בשעה, 7,560 בשלוש שעות שחייה נטו.
דני וגידי: 46 בדקה (קצב של 1.30), 2,768 בשעה, 8,307 בשלוש שעות שחייה נטו.
רן: 54 בדקה (קצב של 1.10), 3,272 בשעה, 9,918 בשלוש שעות שחייה נטו.

מכאן, ההפרש המשוער במספר התנועות בין רן לביני עומד על 2,358 תנועות (9,918-7,560) ובין רן לבין דני וגידי עומד ההפרש על כ- 1,611 תנועות לאורך שלוש שעות.

אם נחלק את מרחק השחייה המשוער שלנו (קצת פחות מ- 10 ק"מ בהנחה מחמירה), נניח 9,500 מטרים, במספר התנועות הכולל לאורך המשחה (במקרה שלי 7,560 תנועות), נקבל שבכל תנועה שלקחתי, התקדמתי ב- 1.25 מטר. רן לעומתי התקדם בכל תנועת יד כ- 0.95 מטרים או 95 סנטימטרים (9,500/9,918). גידי ודני התקדמו כ- 1.14 מטר.

כלומר, אם הייתי שוחה את אותו מספר התנועות שרן לקח במשחה, הייתי יכול לשחות עוד 2,947 מטרים (2,358*1.25)! כלומר הייתי יכול לשחות עוד 3 ק"מ, קרוב לשליש מהדרך. גדי ודני יכלו לשחות עוד כ- 1,836 מטרים (1,611*1.14), קרוב לרבע מהדרך…

3. קצב ואורך תנועה אצל שחייני עילית
לשם השוואה, הקצב של שחייני עילית באולימפיאדה האחרונה היה בסביבות תנועה כל 0.75 שניות. ההבדל הוא שעל כל תנועה הם מתקדמים קרוב ל- 1.10 מטרים וזה כמובן מאפשר להם לשחות את המרחק בפחות משעתיים. הנה לינקים לשני סרטונים מהאולימפיאדה האחרונה במקצה ה- 10 ק"מ:
מקצה הגברים
מקצה הנשים

4. מהירות. יכולתי לשחות מהר יותר באופן משמעותי. אני משוכנע שגם גידי ודני. אין לי ספק שבקצב של 1.20 הייתי גומע כל קילומטר בקצב של פחות מ- 18 דקות לקילומטר. העבודה על אורך התנועה בחודשיים האחרונים, מיד לאחר התחרות של ה- 5,250, שינתה לי את הסגנון והיעילות באופן מורגש.

5. תזונה. לתזונה יש חלק חשוב מאוד במשחה מעין זה. מה אוכלים יום לפני, במהלך המשחה, תדירות, נוזלים וכו'. אני מניח שאפשר לסיים כזה משחה גם בלי אכילות מרובות וגם אם לא אוכלים נכון ביום שלפני. אני חושב שההשלכות של גישה כזו באות לידי ביטוי בהרגשה שאחרי ובזמן ההתאוששות.