הרעיון היה לשמור על מספר תנועות מאתגר וקבוע (לפני כל אימון כל אחד מצהיר את מספר התנועות שהוא 'מתחייב' לשמור). כל 800 הורדנו 2 מאיות ואת הסט השלישי שחינו ב- 1.15 TT. את הסט הרביעי 'שברנו' לשני סטים של 400 בקצב של 1.10 TT. את הסט הראשון שחיתי ב- 15-16 תנועות, השני ב- 16, השלישי ב- 17 ואת האחרונים שחיתי ב- 17. די הופתעתי שהצלחתי לשמור על מספר נמוך יחסית לאורך מרחק. לא יצאתי מפורק אבל הרגשתי את המרחק…

תכנון מול ביצוע
התכנון היה לנוח רבע שעה ושוב להיכנס כדי להצטלם לסרטון הדרכה של 'שחיית גולף'. נכנסתי שוב למים. הטייק הראשון היה לשחות 50 ב- 15 תנועות ובקצב של 1.05. שחיתי טייק אחד ואת 25 המטרים השניים והאחרונים שחיתי ב- 16 תנועות. רגע חושבים. בטייק השני אני צריך לשחות 14 ו- 15 תנועות בקצב של 1.08. ההבנה שאין לי מספיק כוחות ורעננות כדי לצלם סרטון שלם הכתה בי. הרגשתי שזה גדול עליי. בכל זאת החלטתי לא לוותר אבל אחרי שלושה סטים של צילומים פרשתי (ולא בשיא)… דחינו את הצילומים לשבוע הבא. אז נכון, הצוואר שלי נתפס לילה לפני ולא יכולתי לנשום לצד ימין, אני מחלים מדלקת ריאות, השעון לא צילצל והכלב אכל לי את שיעורי הבית… "לפחות אוכל להכין סרטון 'אווירה' לאתר" ניחמתי את עצמי.

עסק באפס מעשה
עשה באפס עיסוק
טעם את חסר הטעם

למד את הבלתי ניתן ללמידה
מדד את הבלתי ניתן למדידה
השג את הבלתי ניתן להשגה

הגה במה שאנשים זנחו
זכר את מה שאנשים שכחו
ואל תמהר

הגדל את הקטן
הרבה את המועט
טפל בקשה בעודו קל
טפל בגדול בעודו קטן

כל הדברים המורכבים בעולם
היו בתחילתם רק ענין קטן

גמל על איבה בחסד
מי שלא מפחד להיות למטה
תמיד יהיה למעלה

מי שמרבה להבטיח
ודאי לא ירבה לקיים

הרגיל להקל ראש בדברים רבים
ודאי שיתקל בקשיים

טפל בקטן ותשיג גדולות

החכם
יטפל
בקשה
בעודו
קל
אצלו
הקשיים
לא
מספיקים
להתקשות

ווטצקין מציג את הרעיון כך: כשעומדים יחפים מול כביש אספלט רותח יש שתי ברירות:
1. להניח גומי לכל אורך הכביש; או
2. להכין סנדלים מגומי.
האמינו לי שווטצקין מפתח את הנושא באופן מאוד יפה אבל מכיוון שקצרה היריעה, אחד הרעיונות הבסיסיים הוא להכין פעם אחת סנדלים טובים (לא משנה כמה זמן ייקח להכינם) עד שיוצאים למסע ואז לצעוד על הדרך (כמובן שזה 'משתלם' יותר לעומת האופציה של 'כיסוי' הכביש באינסוף גומי כל פעם מחדש).

הקשר בין סנדלי גומי לשחייה
בפראפרזה על עולמנו המימי: יש ללמוד את הטכניקה ביסודיות ולעומק לפני שקופצים קדימה לשלבים מאוחרים יותר תוך ציפיה לגלות קיצורי דרך בלתי הגיוניים/סבירים. האמור לא מתייחס רק לתלמידים מתחילים אלא גם לשחיינים יותר מנוסים. אני יודע את זה על בשרי. גם אני ניסיתי קיצורי דרך מידי פעם ולצערי גיליתי שאין דבר כזה… מוטב לצעוד בדרך הסלולה והראשית, שאמנם איטית יותר, אך בטוחה והקצרה ביותר בסופו של דבר. קצרה מאוד בהשוואה לכל קיצורי הדרך.

תיאוריות
אנסה לחלוק איתכם מניסיוני המר: בתור אחד שמעולם לא שחה בצעירותו, נאלצתי ללמוד הכל מההתחלה. כששחיתי לא רע (טכניקה טובה, ללא מאמץ ובמספר תנועות נמוך מאוד יחסית לשאר השחיינים בבריכה שלי) ראיתי שקשה לי לפתח מהירות. בעוד שלוכלין המליץ לי על תרגול סבלני ומשחק עם מספר התנועות עד שאוכל 'לפגוע' בכל מספר שארצה, אני שביקשתי דיבידנדים מהירים, התחלתי לפתח כל מיני תיאוריות:
1. עבדתי על שרירי הדלתות (Deltoid) ועל הידיים בחדר כושר כדי להיות חזק יותר "ולאחוז" את המים בצורה טובה יותר.
2. התחלתי לעבוד רק על ספרינטים – "כדי להרגיל את הגוף למהירות" כך שלאט לאט אוכל לשחות את הזמנים שהצלחתי להשיג במרחקים קצרים גם במרחקים ארוכים.
3. חתרתי חזק מאוד ועם כל הכוח.
4. הגדלתי משמעותית את ה- SPL שלי.
5. נשמתי כל 2 תנועות (בדר"כ אני נושם רק כל 3).
6. עבדתי על בעיטה רצינית ופוינט ברגליים (חשבתי שגמישות היא כל הבעיה שלי).
7. שחיתי בכל הכוח ככה שלא יכולתי לחשוב על כלום חוץ מעל הנשימה הבאה.

בקיצור, כפי שאתם מבינים, חיפשתי לא מעט את הגביע הקדוש במקום "לבזבז" קצת זמן על הכנת סנדלים. היום אני יודע שיכולתי לחסוך לעצמי לפחות 6-12 חודשים של דישדוש מתמשך. הבעיה עם הדשדוש הזה היא שבדרך מטמיעים תנועות לא נכונות ולוקח הרבה זמן כדי להיפטר מכל 'הג'וקים' בראש. כמו שכולנו יודעים, זה פשוט קשה יותר to Unlearn תנועה מאשר ללמוד אותה מההתחלה. כל זה היה בסביבות שנת 2005, לימים פשוט חזרתי לתרגולים שלי, ל- FistGloves הטובות ולאט לאט הזמנים התחילו לרדת והמיומנות עלתה. למזלי, אני ממשיך להתאמן וכל שבוע נראה טוב יותר מקודמו. המהירות, לטעמי לפחות, הרבה פחות חשובה אבל היא בין הקריטריונים המובילים לקבלת משוב טוב על הסגנון והשליטה של כל שחיין.

מוסר השכל או מה אני יכול לחסוך לכם

כדי למנוע תסכול ועצירת עקומת הלמידה של כל אחד מכם, תשקיעו הרבה זמן בייצור הסנדלים טובות ונוחות, או אז תוכלו לטפל בקשיים עוד לפני שהם מתקשים (ראו הקשיים לא מספיקים להתקשות).

מספר הבחנות על משחה ה- 200 מטרים (הסרטון הוא ממבחני הקריטריון לאליפות ולא מהאליפות עצמה):
1. רפיון. כל מילה מיותרת ובכל זאת, יש כאן צילומים מדהימים מתחת למים – שימו לב עד כמה כפות הידיים והאצבעות רפויות.
2. משביח כמו יין. שימו לב לשיפור בסגנון שלו לעומת אתונה 2004, לחתירה המושלמת. הוא פשוט טכנאי (Technician) מושלם…
3. מספר תנועות. בהמשך לנקודה הקודמת, להבדיל מהגמר באתונה 2004, במשחה הזה הוכיח ת'ורפ שהיעילות שלו השתפרה, אפילו באופן מהותי: 29 בבריכה השנייה (31 באתונה), 32 בבריכה הרביעית והאחרונה (34 באתונה). יחד עם זה יש לזכור שהוא שוחה כאן לאט יותר בשתי שניות. יחי ההבדל הקטן.
4. להעדר הכושר ולשומן שנוסף. ת'ורפ האט אחרי 100 מטרים ושיא העולם ממש 'בורח' ממנו – סימן לכושר גופני לקוי (יחסית לשיאן עולם) וקצת 'חלודה' שהעלה על עצמו אחבעקבות הפרישה.
5. עבודת רגליים מפלצתית. שימו לב לגמישות כפות הרגליים והקרסוליים.
6. דברי השדרן כשת'ורפ נוגע בקיר (עוד אחד שנדבק במשפט המונומנטלי):
Have you ever seen anyone makes swimming looks so easy?
His name is Thorpe, the Greatest!
7. ראיון בסוף הסרטון. ת'ורפ הסביר שהוא קלט מאוחר מידי שהוא האט אחרי ה- 100 האחרונים ולא הצליח לחפות על הטעות. שחיין מחונן כמו ת'ורפ יודע מתי הוא איטי ומהיר גם כשמדובר בחלקיקי השנייה. כל כך מחונן…

לצפייה באיכות גבוהה הקישו כאן.

משחה ה- 100 מטרים (חצי גמר) מהמבחנים לאליפות משחקי ה- Commonwealth
מספר תובנות נוספות:
1. מספר תנועות. 32 בבריכה השנייה והאחרונה.
2. מי עוד שוחה. אימון סאליבן (Eamon Sullivan), שיאן העולם הנוכחי ב- 100 מטרים, נאלץ להסתפק במקום השני. יומו יגיע כשנתיים לאחר מכן בבייג'ין 2008.
3. נשימות. שחייני מרחקים קצרים (100 ו- 50 מטרים) ב- 30 מטרים האחרונים של הבריכה האחרונה נוהגים 'לקבור' את הראש במים, לסבול, ולא לנשום. הסיבה לכך היא שהנשימה גובה זמן יקר (ב- 50 מטרים רוב השחיינים לא יוצאים לנשימה בכלל). ת'ורפ ממשיך לנשום כל 2 תנועות. כך עשה גם באתונה 2004. השדרנית/פרשנית מתפעלת מזה.
4. קצב תנועות. 0.65 בבריכה השנייה. קצב נמוך יחסית למשחה כזה.
5. רפיון. By far מעל כולם.
לרציניים: פרטים על המשחה וההיסטוריה של שבירת שיאי העולם ל- 100 מטרים חופשי.

לצפייה באיכות גבוהה הקישו כאן.

איך חולפת תהילת עולם
וככה ת'ורפ נראה היום…

בימים שפלפס היה מקום שלישי
בפוסט הקודם כתבתי על הייחוד של ת'ורפ ועד כמה הוא שחיין מחונן. הסרטון הרצ"ב צולם באולימפיאדת אתונה 2004: גמר 200 מטרים חתירה לגברים. בשלושת המסלולים הפנימיים מתייצבים אלוף העולם ב- 100 מטרים, ההולנדי פיטר ואן דן הוגנבנד (Pieter van den Hoogenband), מייקל פלפס לפני שהפך למה שהוא והאחד והיחיד איאן ת'ורפ. הסרטון מרתק ובעיקר הניצחון של ת'ורפ. הנה מספר הבחנות (כמובן שיש הרבה יותר אבל קצרה היריעה):
1. רפיון. אמנם רק ארבע בריכות אבל שימו לב ל- Marionette Arms של איאן, פיטר ומייקל. אני יודע – שוב המילה הזו רפיון…
2. מספר תנועות. אמנם למרחק של 200 מטרים קצב ומספר התנועות גבוהים יותר אבל עדיין ת'ורפ עם 31 תנועות בבריכה השנייה ו- 34 תנועות בסיום. כדי לקבל מושג, ואן דן הוגנבנד לקח בסיום, בבריכה הרביעית והאחרונה, 40 תנועות.
3. קצב העברת ידיים. להבדיל ממשחה ה- 400 מטרים שם הקצב הממוצע של ת'ורפ היה כ- 0.85 תנועה/שנייה, במשחה הזה הקצב שלו גבוה יותר (0.70-0.75) אבל מספר התנועות נשאר נמוך. לשון אחר: הוא שוחה הרבה יותר מהר (קצב כפול אורך תנועה = מהירות/זמן).
4. נשימות. מיומנות שמייחדת רק שחיינים באמת מחוננים – ת'ורפ תמיד נושם לצד השחיין שהכי 'מסכן' אותו – שימו לב שהוא נושם לימין כשואן דן הוגנבנד ופלפס לימינו ושמאלה כשהם משמאלו (אני לא מכיר אלוף עולם שיכול היה לעשות את זה). בכל מקרה ואן דן הוגנבנד ופלפס לא עשו ולא מסוגלים.
5. High Elbow Catch או HEC/EVF) Early Vertical Forearm). הנושא מספיק סבוך כדי להיכנס אליו כאן אבל כדי לקבל מושג קראו כאן וצפו בסרטון הנלווה. המרפק הגבוה/EVF של ת'ורפ מושלם.

לצפייה באיכות גבוהה הקישו כאן.

מה מייחד את ת'ורפ?
מספיק לראות פעם אחת את איאן ת'ורפ שוחה חתירה (ראו לדוגמה סרטון למטה) כדי להבין שהסגנון שלו מיוחד. יחיד במינו! הנה הסיבות העיקריות לדעתי:
1. רפיון. אני נזכר בפעם הראשונה שראיתי קליפ של ת'ורפ שוחה. לא האמנתי כמה אפשר להיות רפוי ועוד לשחות במהירות של שיאי עולם. הייתי בשוק. אני זוכר את עצמי בתחילת הדרך שלי ב- TI, שוחה ומנסה לחקות את הרפיון של ת'ורפ. לפחות ניסיתי… ולעניין: אני לא מכיר הרבה שחיינים שיכולים להישאר רפויים כל כך במהירויות ובזמנים כאלו. מומלץ להציץ גם בתמונה שבסוף הפוסט הזה.
2. אשף בסגנון חופשי. למרות שת'ורפ התחרה מעט במעורב אישי (מה שמצביע על שליטה מעולה בכל הסגנונות), מה שהאיש הזה עשה לסגנון החתירה זהה (לדעתי) למה שמייקל ג'ורדן עשה לספורט הכדורסל. הסגנון החופשי, סגנון החתירה הוא המומחיות שלו.
3. ת'ורפ לעומת פלפס. למרות שפלפס שבר את שיא העולם ב- 200 מטרים חתירה בבייג'ין 2008, והוא שוחה בסגנון שמאוד דומה לסגנון של ת'ורפ (רפיון, חפיפה, מספר תנועות נמוך מאוד וקצב נמוך) – זה אפילו לא דומה למפגן המדהים של ת'ורפ.
4. Grace, Finesse ועדינות. באחד הקליפים הנפוצים ברשת, השדרן המקצוען של NBC Sport אומר משהו בסגנון של "מעולם לא ראיתי מישהו שמצליח לגרום לכך ששחייה תיראה כל כך קל" (I've never seen anyone who makes swimming looks so easy). אחרי נבירה ב- YouTube לאורך שנים בחיפוש אחר סרטוני שחייה (בעיקר של ת'ורפ), נדמה שהתיאור הזה חוזר אצל לא מעט פרשנים. אין תרגום מתאים לכך בעברית אבל Grace או Finesse נשמעות ומרגישות טוב יותר כשמתארים את ת'ורפ שוחה.
5. מספר תנועות נמוך בקצב לא גבוה. כשת'ורפ שלט בבריכה (לפני 5-10 שנים), הוא היה 'לוקח' (במרחקים בינוניים – 400 מטרים) בסביבות 10-20% פחות תנועות משאר השחיינים בבריכה. הקונקורנציה כל כך ברורה. בזמן שת'ורפ לקח 28-30 תנועות, שאר 'המגרש' לקח 33-40 (למעט גראנט האקט). בגלל שהוא 'לקח' מעט תנועות, הוא יכול היה להרשות לעצמו לשחות בקצב נמוך (בסביבות 0.85 תנועה/שנייה) כשהממוצע עומד על 0.60-0.70 תנועה/שנייה.
6. Front Quadrant Swimming. עולם השחייה משתנה מאוד בשנים האחרונות. בגמר 400 מטרים חופשי גברים בבייג'ין 2008 לא היה שחיין אחד שלא שחה ב- FQ. באתונה 2004 לעומת זאת שחו רק 3 מתוך 8 בתזמון זה. ב- 2000 רק 2 (ת'ורפ והאקט). קשה לי להאמין שבאולימפיאדות קודמות מישהו שחה בתזמון הזה.

איך הוא פרש?
איך עשית לי את זה? כל כך חבל…

תצוגת תכלית
הקליפ הבא הוא אוסף של תחרויות שת'ורפ השתתף בהם מגיל צעיר ועד לשלהי הקריירה שלו. בחלקן הגדול הוא קבע שיאי עולם. שימו לב בעיקר לשינוי בסגנון לאורך השנים:

לצפייה באיכות גבוהה הקישו כאן.