שחייה, מים פתוחים ושבוע בסימן Myelin וים גבוה

דין התנועה
קצת לפני 8 בבוקר אני חונה בחניה של חוף הצוק. עוד לפני שראיתי את מצב הים, כשאני פותח את הדלת ומרגיש כמה חזקה הרוח, אני מבין שקיבלתי החלטה לא נכונה. רוח חזקה וקרה מצליפה על הפנים. המראה של הים משער הכניסה הממוקם על ראש הצוק מאושש את החששות שלי. ים גבוה ולא מסודר. כשהספידו והמשקפת ביד שלי אני שוב נאלץ לקבל החלטה: לשחות לבד בים או להסתובב ולנסוע למשרד. אני יודע שלא אסלח לעצמי כל היום שהפסדתי אימון. אני גם יודע איך נראה יום בלי שאני משחרר אנדורפינים על הבוקר. אני מחליט ללכת על זה. הצג על מד הטמפרטורה הענק שתלוי על סוכת המציל מראה 16 מעלות. אני מתפשט, לובש את בגד הים ונכנס למים.

הוואי 5:0
לא תאמינו. המים די קרים. יש כחמישה גולשים במים וכולם עם חליפות. אני עובר את הגלים ויודע שאצטרך לשחות עמוק כדי שלא להיאבק בגלי החוף החזקים. המים עכורים ומעורבלים אבל אי אפשר לפספס אותן. את המדוזות. יש לא מעט. דקה אח"כ אחת מהן דואגת לשפשף לי את הגב ואני עוצר את השחייה כדי לפלוט צריחת כאב. גלים מגיעים מכל הכיוונים ומקשים על הנשימה. כמעט כל נשימה חמישית נגמרת בהרבה מים בפה במקום באויר בריאות. ויש עוד משהו מוזר: אני מרגיש זרם חזק מדרום לצפון. למרות לא מעט עצירות אני מציץ לכיוון החוף ומופתע לגלות שאני כבר אחרי שני שליש הדרך לכיוון המרינה ועברו רק 13 דקות. בים פלטה זה לוקח 19-20 דקות. הזרם חזק בטירוף ואני מבין שהחזרה בשחייה נגד הזרם תהיה תענוג מפוקפק… הגלים הגבוהים מקבלים כיוון ודוחפים אותי מאחור. ההרגשה היא ממש כמו עלה – הים עושה בי כרצונו וזה די מפחיד. לא חכם לשחות לבד בים גבוה. הסנדלר, למרות המלצותיו, הולך יחף…

לא נורא קר
23 דקות ואני במרינה. איזה זרם חזק. אני מופתע שהקור של המים הוא לא אישו. לפי כל הדגימות שאספתי באתרים שונים, טמפרטורת המים עומדת על 21 מעלות וטמפרטורה שלפני שנה נחשבה בעיני כסיוט, היום כבר נחשבת נסבלת לגמרי. אין כמו אופטימיות של בוקר.

בחזרה הבייתה
הדרך חזרה הופכת את האימון לחסר ערך: אני כמעט ולא יכול להקפיד על התנועות והסגנון, עוצר מידי כמה דקות כדי לבצע הערכת מצב היכן אני נמצא, האם אני נסחף והכי חשוב: האם אני מתקדם. התקדמתי, אבל לאט. הדרך חזרה לקחה כמעט כפול מהזמן. הגלים מסתירים את המקלחת שעל החוף ואני מנסה לדייק 'בנחיתה' עד כמה שאני יכול. שנים של גלישה על הבטן ומידי פעם על גלשן, מחזירות את עצמן: אני מצליח לתפוס גל ארוך שלוקח אותי עד לחוף. ריצה מהירה למקלחת הקפואה ומשם למגבת.

מדוזות
"כמה זמן שחית?" סבתא שיושבת עטופה במעיל בשולחן שלידי שואלת בזמן שאני מנסה להתלבש כמה שיותר מהר. אני רועד מקור וזה לא ממש הזמן האידיאלי מבחינתי לשיחת חולין. "לא הרבה, כמה דקות" אני משיב ומזמין מהמלצר קפה הכי חם שרק אפשר. קר מידי היא טוענת ומספרת על בריכה חיצונית בחולון שם היא שוחה כל השנה. "אבל פרפר". היא מסבירה כשידיה מבצעות תנועות של סגנון החזה.
אחר הצהריים, במהלך פגישה אני מגרד-מלטף את הגב שמציק לי. "מה קרה לך בגב?" הוא שואל ומגחך כששומע את תשובתי. עבור ישראלי מן הישוב, שחיית ים בחורף היא משהו בלתי מתקבל על הדעת. אני יודע שהוא מקרה אבוד ולא טרחתי להתעקש שבאמת שורף לי מצריבה של מדוזה. גם לי יש קווים אדומים לגבי מידת התלישות שאני רוצה להיתפס מול הישוב.

טבילת אש
יום רביעי. קבעתי עם אבישי ויריב ערב לפני. הים במגמת ירידה ואני נחוש לכפר על התענוג של יום ראשון בשחייה בים חלק. יריב ביקש להצטרף דרך פורום TI ב- ynet. כן ירבו. הוא גם קיבל פתק מפרופ' לוגסי שאישר שרמתו מספקת. המצלמות לא מכזיבות וב- 6 ומשהו בבוקר הים נראה מסביר פנים. בחניה של החוף אני שוב מקבל את הרוח בפנים שמעלה ספק גדול לגבי מצב הים. הים גבוה. יש הבדל לא קטן בין מצבו בין 6 ל- 8 בבוקר. בימים מסוימים הוא עולה. אני מבין שאני בשידור חוזר של יום ראשון. יריב נראה בטוח בעצמו ואני חושש שזו רחוקה מלהיות טבילת אש אידיאלית למי שמעולם לא שחה יותר מ- 2 ק"מ בבריכה שלא לדבר על קרוב ל- 4 ק"מ במים פתוחים.

זרם
יריב שוחה לא רע אך בקצב נמוך יחסית. בסה"כ מחזיק איתנו לא רע. אני מייעץ לו להחליף ידיים מהר יותר ולהרפות את הידיים, להחליף להילוך גבוה יותר. אי אפשר לשחות בהילוך שני ולצפות לשחות בקצב סביר. יריב מיישם מיד. לנווט בים גלי וגבוה בלי להכיר את נקודות הייחוס זה קשה מאוד. בטח כשזה קורה בפעם הראשונה. אביב סוטה לשמאל ואני מבקש ממנו לנווט יותר ולתקן ימינה. 26 דקות, אחרי לא מעט עצירות ואנחנו 100 מטר מהמרינה. איזה זרם חזק!

הדרך חזרה
קל זה לא היה. נאלצנו לחכות ליריב מידי מספר דקות. הגלים גרמו לו למחלת ים. השחייה חזרה לקחה כמעט שעה והעצירות גרמו לאבישי ולי להרגיש את הקור. שלמה טוען שזה נהדר להתאקלמות. אנחנו מתלבשים מהר כדי לשמור על חום הגוף. יריב ממהר אבל אנחנו לא בנויים מהחומר שמוותר על הקפה שאחרי. שעתיים אח"כ יריב מטלפן. הוא מאוד מאוד נהנה ורוצה להצטרף שוב מתי שרק נשחה. הייתי בטוח שהוא לא ירצה לדבר איתי בחיים…

הג'ינג'ית ואיש ה- Myelin
יום חמישי. חגית, אבישי ואני באימון בבריכת האוניברסיטה. המים מרגישים חמים ונעימים לעומת המים של הים אתמול. קינחנו ב- 100 מטר בקצב 1.02. אבישי מגיע שניה לפני. בחזור אני לקחתי 42 תנועות, הוא 41. ב- 2 הסטים האחרונים, של 50 מטר, אבישי מתחיל להתרגל להביך אותי. "41 תנועות אבל אני כנראה מרמה בפוש וגם פיספסתי ביפ" הוא מצטדק אחרי שהגעתי, שוב, שנייה אחריו כי לקחתי תנועה אחת יותר ממנו. ג'נטלמן עד הסוף. בית חרושת משוכלל לגידול Myelin. תופעת טבע. תרתי.

עקרונות
לג'ינג'ית עקרונות ברורים ומוחלטים: ג'קוזי כן. סאונה לא. משהו דוחה אותה בסאונות וכל ההפצרות להשלים איתנו את הטקס שאחרי לא עוזרות. קפה, 15 דקות של שמש ופיזור רפוי.

בונוס למתמידים
שידור חי ממצלמת חוף הצוק.